ביות תת-אדום
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מערכת ביות תת-אדום (באנגלית: Infrared homing) היא מערכת הנחיה פסיבית לנשק, שנעזרת בפליטת האור בתחום התת-אדום (IR) של המטרה כדי לעקוב ולהתחקות אחריה. לטילים שמשתמשים בביות תת-אדום מתייחסים לעיתים קרובות כ-"טילי חום", כיוון שקרינה אינפרה-אדומה נפלטת בעוצמות משמעותיות רק מגופים חמים. עצמים רבים, כמו מנועי כלי רכב ומנועי מטוסים, מייצרים חום ופולטים אותו בצורת קרינה, וככאלה הם בעלי נראות גבוהה במיוחד בתחום אורכי הגל האינפרה-אדומים של האור (בהשוואה לעצמים שברקע).
ראשי ביות תת-אדום הם אמצעי גילוי פאסיביים, אשר, בשונה ממכ"ם, לא מספקים שום אינדיקציה לכך שהם עוקבים אחרי מטרה. זה הופך אותם למתאימים במיוחד למטרות "התגנבות" לאזור המטרה במהלך עימותים חזותיים, או בעבור שיגור לטווחים ארוכים יותר כאשר מציידים את הטיל עם מערכת ייעודית (forward looking infrared) המספקת רמזים לגבי מיקום מקור הקרינה. תכונה זאת הופכת טילים מבוססי ביות תת-אדום לקטלניים במיוחד; כ-90% מההפלות של מטוסי צבא ארצות הברית ב-25 השנה האחרונות אירעו עקב פגיעת טילי תת-אדום. עם זאת, תכונת הפאסיביות של טילים אלו הופכת אותם גם לנוחים להטעיה באמצעות אמצעי-נגד; נורי הטעיה המושלכים ממטוס המטרה יכולים להציג בקלות מטרות כוזבות בפני ראש הביות. טכניקה זאת עובדת רק אם הטייס מודע לטיל המתקרב ונעזר באמצעי הנגד, וכיוון שבראשי ביות מודרניים הוכנסו שכלולים המאפשרים להם להבחין בין מטרות-דמה למטרות אמיתיות, טכניקה זאת כבר אינה אפקטיבית כבעבר.
ניסויים בגלאי תת-אדום ראשונים נערכו לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה, מהנדסים גרמנים עבדו על פיתוחים של טילי חום ומרעומי קרבה, אך לא הספיקו להשלימם לפני סיום המלחמה. סכמות מעשיות באמת לא הופיעו עד ההצגה של טכניקת הסריקה הקונית וההמצאה של שפופרות הריק במהלך המלחמה. פיתוח מערכות גילוי תת-אדום נגד מטוסים החל בדחיפות בסוף שנות ה-1940, אך הן האלקטרוניקה והן תחום הטילאות כולו היו כה חדשים כך שנדרשה עבודת פיתוח מקיפה ומעמיקה ביותר לפני שהדוגמאות המבצעיות הראשונות נכנסו לשירות באמצע שנות ה-1950. לדוגמאות מוקדמות אלו היו מגבלות משמעותיות והשיגו אחוזי הצלחה נמוכים מאוד בעימותים צבאיים שנערכו בשנות ה-60. בפיתוח הדור החדש של הטילים, בשנות ה-70 וה-80, נעשו התקדמויות טכנולוגיות משמעותיות ששיפרו רבות את הקטלניות שלהם. בדוגמאות המאוחרות ביותר, משנות ה-90 ואילך, הוכנסו בטילים יכולות להתקיף מטרות שנמצאות מחוץ לשדה הראייה שלהם, מאחוריהם, ואף להתביית על מטרות קרקעיות.
המארז שמכיל את חיישן התת-אדום והמכשור האופטי הנלווה אליו נקרא ראש הביות של טיל החום. קוד הקיצור של נאט"ו לשיגור של טיל אוויר אוויר בעל ביות תת-אדום הוא Fox Two.