ג'חנון

ג'חְנוּן
	ג'חנון, ולימינו מוגש סחוג, רסק עגבניות וביצה קשה
מאכלים
סוג	מגדנאות, מזון
מטבח	המטבח היהודי-תימני (מסורתי)
מוצא	יהדות עדן ותימן
אופן הגשה	חם

גִּ'חְנוּן (בתימנית: جَحْنُون) הוא מאכל יהודי-תימני מסורתי שמקורו ביהדות עדן, שם נקרא תחילה בשם "גִּחְנוּן".^[1]

עובדות מהירות מאכלים, סוג ...

ישנן מספר סברות ותאוריות^[2]^[3] הטוענות למוצא הג'חנון וכיצד הגיע ליהודי עדן שבדרום תימן; כגון מתיישבים יהודים שהגיעו מאסיה הקטנה עם הגעת העות'מאנים גם לתימן; או, לחלופין, מאז הגעת מתיישבים יהודים ממגורשי ספרד ופורטוגל; או יהודים הודים שהתיישבו בעדן. הג'חנון לא היה בתפריט של יהודי צנעא וגם לא בתפריטם של יהודי צפון תימן.^[2]^[4].

בתימן הכינו את בצק הג'חנון מקמח מלא ו-"סָאמְנֶה" - חמאה מזוקקת, שעובד וקופל מספר פעמים ליצירת בצק עלים (יחד עם מעט סוכר ומלח). לאחר יצירת השכבות הרבות, מגלגלים את הג'חנון לקוטר של כ-3 ס"מ. אופים אותו בתוך סיר באפייה איטית - בטמפרטורה נמוכה של פחות מ-100 מעלות צלזיוס במשך 8 עד 12 שעות. לעיתים, לשם העשרת הטעם, שמים בסיר גם סילאן.

עם עליית יהודי תימן לישראל, בהיעדר קמח מלא וחמאה, בפרט במהלך יישום תקופת הצנע בשנים הראשונות להקמת מדינת ישראל,^[2] הכינו את הג'חנון מקמח לבן וממרגרינה.

בתרבות האכילה של יהודי עדן וכן במשפחות יהודיות אחרות בתימן, הכינו את הג'חנון בערב שבת, והוא נאכל ב"סעודת יצחק": כארוחת בוקר-צוהריים של יום השבת.

בעדן נהגו להגיש לצד הג'חנון דברי מתיקה, ובפרט ריבות, חלווה או סוכר.

במטבח הישראלי אוכלים את הג'חנון במהלך כל השבוע. תופעה נפוצה היא משפחות מסורתיות המייצרות ומוכרות ג'חנון שהוזמן מראש בבוקר יום השבת.

בישראל, מקובל לאכול ג'חנון מתקתק בתוספת של עגבניות מרוסקות טריות, ממרח חריף כגון סחוג, וכן ביצה קשה חומה המבושלת בסיר יחד עם הג'חנון.

הג'חנון נחשב כיום למוצר מזון כלל-ישראלי ונמכר קפוא^[2].

[1]

[2]

[3]

[4]

ג'חנון

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Wikiwand - on

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: ג'חנון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'חנון