דרוזים בישראל
בני עדה ערבית ודת שהתפצלה מהאסלאם השיעי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הדרוזים בישראל (בערבית: الدروز في إسرائيل) הם קבוצה אתנו-דתית דוברת-ערבית בישראל, ומקיימים דת ייחודית[1] שהתפצלה מהאסלאם השיעי-איסמאעילי במאה ה-11. הם מתגוררים בעיקר בכפרים בכרמל, בגליל, וברמת הגולן.[2]
בסוף שנת 2021 נמנו כ-150,000 דרוזים מבין תושבי הקבע בישראל, מהם כ-125,400 אזרחים ישראלים, והיתר תושבי רמת הגולן בצידו הישראלי שמרביתם מסרבים להתגייס או אף לקבל אזרחות ישראלית (רבים מהם מזדהים כתומכי משטר אסד בסוריה). היישובים עם מספר הדרוזים הגדול ביותר היו דלית אל-כרמל (18.1 אלף), ירכא (17.7 אלף) מע'אר (13.0 אלף) בית ג'ן (12.3 אלף) ועספיא (9.6 אלפים).[3]
הדרוזים הם דוברי ערבית (דרוזית) בניב המיוחד להם, הדומה לדיאלקטים סוריים של השפה הערבית. כמעט כל הדרוזים מתגוררים באזור הגאוגרפי הכולל את לבנון, דרום סוריה וצפון ארץ ישראל. התיישבותם הררית ברובה, במטרה להישמר מאוכלוסייה עוינת. רובם אזרחים סורים, אך יש קהילה דרוזית גדולה גם מבין הלבנונים.
לדרוזים כיום דת הנחשבת בעיני רבים כעצמאית ונפרדת (מונותאיסטית, אברהמית ואתנית[1]) יוצאת-האסלאם השיעי איסמאעילי לפני כאלף שנה במצרים, שעיקריה נשמרים בסודיות. כך גם מגדיר אותם החוק בישראל, על אף שישנן מדינות אחרות במזרח התיכון, כמו איחוד האמירויות הערביות ולבנון, שם הדרוזים נחשבים כחלק מהאוכלוסייה המוסלמית.[4][5] מבחינה לשונית, לדרוזים שפה הדומה לערבית של המוסלמים והנוצרים שבלבנט. רוב הדרוזים בישראל מגדירים עצמם בתור "ערבים" (71%), והשאר מגדירים עצמם כ"דרוזים" או "דרוזים-ערבים".[6]
נכון ל-2019, הדרוזים היוו כ-1.5% מכלל אוכלוסיית מדינת ישראל.[3]