אפותיאוזה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אפותיאוזה (מיוונית עתיקה ἀποθέωσις - אפותיאוזיס - האלהה[1], המונח הלטיני המקביל הוא consecratio), היא האדרה של סובייקט לרמות אלוהיות(אנ'), ובדרך כלל, התייחסות לאדם, לכל יצור חי אחר, או רעיון מופשט בדמות אלוהות. למונח יש משמעויות בתאולוגיה, שם הוא מתייחס לאמונה, ובאמנות, שם הוא מתייחס לז'אנר.
בתאולוגיה, "אפותיאוזה" מתייחסת לרעיון שאדם הועלה לדרגה דמוית אלוהים.
באמנות, המונח מתייחס לטיפול בכל נושא (דמות, קבוצה, מקום, מוטיב, מוסכמה או מנגינה) בצורה מפוארת או נעלה במיוחד.