האסכולה האפיקוראית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
האסכולה האפיקוראית הייתה אסכולה פילוסופית שהחלה באתונה בערך בשנת 307 לפנה"ס וראשיתה בהגותו של הפילוסוף אפיקורוס. נקודת המוצא של התפיסה היא שבעולם שבו אנו חיים לא קיימת מעורבות של אלים אלא הכל פועל לפי חוקי הטבע אותם מוטב לנו לחקור שכן ידיעתם תעזור לנו להבין כיצד עלינו לחיות.
ערך מחפש מקורות | |
מתוך אותה הבנה, מבחינים האפיקוראים שההנאה ושלוות נפש הם מצבי התודעה הטובים ביותר שבני אדם יכולים לחוות ולפיכך לכל פרט מוטב לשאוף להנות כמה שיותר ולסבול כמה שפחות. האופן שבו ממליץ אפיקורוס לשאוף לחיים מאושרים הוא מתוך מניעה והיפטרות מכאב פיזי, חוסר פחד מן האלים ומהמוות וכן סילוק טרדות שמקורן בדיעה מוטעית (כגון השתוקקות למעמד, פרסום, עושר או כוח פוליטי). כמו כן אפיקורוס ראה בכל הנאה שהיא טובה כשלעצמה, כל עוד אינה מביאה איתה טרדות גדולות יותר מן ההנאה עצמה – וכך, אפיקורוס מעודד למלא את חיינו בהנאות פשוטות כמו מנוחה, אכילה (אבל רק עד שובע), בילוי וסיוע לחברים וקרובים ולמידה.
"הסלוק של כל כאב הוא הגבול האחרון לגדלה ולעצמתה של ההנאה; בכל מקום שההנאה נמצאת, וכל זמן שהיא נמשכת, לא ימצא לא כאב, לא צער ואף לא שלוב ביניהם".
— אמרות היסוד של אפיקורוס. אמרה 3
הפילוסופיה האפיקוראית בהקשר של הגות מדינית הניחה את התשתית לתורת התועלתנות ובכך לתפיסת המשפט והכלכלה המודרניות:
"הצדק אינו דבר כשלעצמו; הוא אינו אלא סוג של אמנה - בעניינים שבין אדם לחברו במקומות ובזמנים שונים - שלא להזיק ולא להינזק".
— אמרות היסוד של אפיקורוס. אמרה 33