הרגישות החדשה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הרגישות החדשה, או הקולנוע האישי, היא תנועה בקולנוע הישראלי, שהחלה בשנות ה-60, ונמשכה בערך עד לסוף שנות ה-70.
מבחינה צורנית, התנועה ביקשה ליצור בארץ קולנוע מודרניסטי בעל ערכים אמנותיים ואסתטיים בהשפעת סרטיו של מיכלאנג'לו אנטוניוני, ותנועות הגל החדש הצרפתי והנאו-ריאליזם האיטלקי. ערכים אסתטיים אלה נפסו כתנועת נגד לז'אנר "הריאליזם הציוני" ששלט ביצירה הקולנועית הישראלית, וכנגד סרטי הבורקס שהפתחו באותה תקופה.
את המושג "הרגישות החדשה" טבע, שנים לאחר דעיכת התנועה, הבמאי יהודה ג'אד נאמן. התנועה מעולם לא הוגדרה באופן רשמי ולא נכתב לה מניפסט, אך הסרטים שנוצרו במסגרתה ניתנים לזיהוי ברור.
חברים בולטים בתנועה, הם: אורי זוהר (שסרטו "חור בלבנה" מ-1964 נחשב לסרט הראשון שבישר את בוא התנועה), אברהם הפנר, ז'ק קתמור, יצחק צפל ישורון, דן וולמן, דוד פרלוב, יקי יושע, איתן גרין ואחרים.