תאולוגיה נוצרית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
התאולוגיה הנוצרית היא תאולוגיה או שיח, המתייחסת לישו וקורותיו כאל "דבר האל" (יוונית עתיקה: λόγος θέου \ logos theou, לטינית: "Verbum Dei") ומהווה ניסיון לברר את "טעם האמונה הנוצרית".
ערך ללא מקורות | |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה. | |
שימוש בתאולוגיה נוצרית
העוסקים בה מחולקים על פי פלגי האמונה הנוצרית. תאולוגים נוצרים משתמשים בניתוח רציונלי וטיעון לוגי על מנת להבין, להסביר, לבחון, לבקר, להגן או לקדם את הדוקטרינה הנוצרית.
התאולוגיה הנוצרית מאפשרת להבין את התפיסה הנוצרית יותר לעומק, לערוך השוואה בין הנצרות לדתות אחרות, להגן על הנצרות מפני ביקורת, לאפשר רפורמות, לסייע בהפצת הנצרות, לבחון את מקורות התרבות הנוצרית ולתת מענה לסוגיות ולצרכים עכשוויים. במילותיו של אנסלם מקנטרברי, תאולוגיה נוצרית היא Fides Quaerens Intellectum, כלומר, אמונה המחפשת הסבר לעצמה.
לתאולוגיה הנוצרית הייתה השפעה חשובה על תרבות המערב, בעיקר באירופה, בתקופה הפרה־מודרנית.
תחומים בתאולוגיה הנוצרית
יש המחלקים את העיסוק בתאולוגיה כדיסציפלינה אקדמית לארבעה תחומים עיקריים שונים:
- תאולוגיה של כתבי הקודש הנוצריים (כלומר, הניסיון לנתח את הכתבים)
- תאולוגיה שיטתית
- ניתוח היסטורי
- תאולוגיה פרקטית (הטיפול בבעיות יום יום)
חלוקות אחרות מתמקדות בהוגי דעות נוצריים ובפילוסופיה שלהם; או בזרמים שונים בנצרות.