התרשלות
עוולה בדיני הנזיקין / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
עוולת הרשלנות היא אחת העוולות המרכזיות ביותר בדיני הנזיקין, והיא נדונה בפסיקה יותר מכל עוולה אחרת. העוולה מבוססת על הרעיון לפיו הגורם לחברו נזק תוך שהוא מתנהג באופן בלתי סביר צריך לפצותו בגין נזקיו.
העוולה מורכבת מורפולוגית משלושה יסודות: היסוד הראשון הוא יסוד ההתרשלות ובמסגרתו בוחן בית המשפט האם התנהגותו של המזיק חרגה מסטנדרט של התנהגות סבירה באותן נסיבות בהן פעל. בהמשך, במסגרת יסוד חובת הזהירות נקבע האם יעיל וראוי לחייב את המזיק שהתרשל לפצות את הניזוק, לאור היחסים בין הצדדים וההקשר בו אירעו הדברים. לבסוף, במסגרת יסוד הקשר הסיבתי, נבדק האם התרשלות המזיק היא היא שגרמה לנזק.
המודל שתואר לעיל, המונה שלושה יסודות, הוא המודל המקובל לעוולת הרשלנות בעולם האקדמי ובארצות המשפט המקובל, אולם בפסיקה בישראל השתרש השימוש במודל מרובע. המודל המרובע כולל גם הוא את יסודות ההתרשלות והקשר הסיבתי, אך הוא מפצל את יסוד חובת הזהירות לחובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית. במסגרת הדיון בחובת הזהירות המושגית נקבע האם באופן עקרוני, בין שני סוגי האנשים הרלוונטיים, חלה חובת זהירות, ובמסגרת חובת הזהירות הקונקרטית נקבע האם במקרה הספציפי שבו מדובר חלה חובת זהירות. פיצול זה של חובת הזהירות, אשר יצר את 'המודל המרובע', יוצר השלכות על ניתוח יסוד ההתרשלות בפסיקה הישראלית.