תקרת השכר של ה-NBA
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תקרת השכר של ליגת ה-NBA היא מגבלה המוטלת על הקבוצות המשחקות בליגת ה-NBA הקובעת את סך המשכורות המקסימלי שכל אחת מקבוצות הליגה רשאית לשלם לסגל השחקנים שלה בכל שנה. תקרת השכר ב-NBA היא תקרה "רכה" הנתונה למערכת מורכבת של חוקים שבהתאם להם ניתן לחרוג ממנה, בכפוף לסנקציות המוטלות על הקבוצות החורגות (בניגוד למשל לליגת ה-NFL וליגת ה-NHL, שבהן נהוגה תקרה קשיחה אשר לא ניתן לחרוג ממנה כלל). הקנסות שקבוצה שחורגת מהתקרה משלמת (המתקראים "מס יוקרה" או "מס מותרות") מחולקים בין שאר קבוצות הליגה.[1]
על פי הסכם ה-CBA (Collective Bargianing Agreement – הסכם קיבוצי) שנחתם מדי כמה שנים בין ארגון שחקני ה-NBA לבין הנהלת הליגה, גובה התקרה מתעדכן משנה לשנה ומחושב על בסיס הכנסות הליגה בשנה שחלפה - ה-BRI (Basketball-Related Income), ההכנסות הקשורות לכדורסל. בהסכם שנחתם ב-2011 כדי לסיים את שביתת ה-NBA בעונת 2011/2012, עמד האחוז מה-BRI שעל פיו נקבעה התקרה על 51.7%. בדצמבר 2016 נחתם הסכם CBA חדש בין השחקנים לבין הליגה, שתוקפו ל-7 שנים עם אפשרות יציאה לשני הצדדים לאחר 6 שנים.[2] ההסכם כולל שינויים רבים מההסכם הקודם, כמו ביטול סעיף האמנסטי והגדלת כמות השחקנים בסגל של כל קבוצה מ-15 ל-17. שני החוזים החדשים יהיו חוזים "דו סטריים", כלומר - שחקנים תחת חוזים אלו ישחקו גם בליגת הפיתוח של ה-NBA גם בליגה עצמה במקביל. גובה התקרה יהיה כ-49-51% מה-BRI.[3]
בדומה לליגות אחרות המשתמשות בתקרת שכר, תקרת השכר של ה-NBA נועדה לשלוט בעלויות ולהבטיח שוויון כלכלי בין הקבוצות. כתוצאה מהסכם זכויות השידור המוגדל של הליגה, שנחתם ב-2014 ועלותו הכוללת הסתכמה ב-24 מיליארד דולרים, תקרת השכר גדלה גם היא באופן משמעותי. כך למשל, בעונת 2007/2008 עמדה תקרת השכר על סכום של 56.68 מיליון דולרים[4] ובעונת 2014/2015 על 63.07 מיליון (יחד עם התוספת שמאפשר מס היוקרה הגיעה ל-76.8 מיליון).[5] בעונת 2016/2017 היא עומדת על $94.14 מיליון דולרים (יחד עם התוספת שמאפשר מס היוקרה - 113.29 מיליון דולרים)[6] - כאמור, בגלל חוזי זכויות השידור החדשים המכניסים לליגה כסף רב.[7]