חוזה עומר
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חוזה עומר (בערבית: اَلْعُهْدَة العُمَرِيَّة - "אלעֻהְדַה אלעֻמַרִיַה") הוא חוזה הכניעה של ירושלים לכובשים המוסלמים שנערך, על פי המסורת המוסלמית והנוצרית, בין הח'ליפה המוסלמי עמר בן אלח'טאב לבין פטריארך ירושלים סופרוניוס, ככל הנראה בשנת 638, בעת כיבוש ירושלים על ידי המוסלמים.