חוק העתיקות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חוק העתיקות, תשל"ח-1978 הוא חוק במדינת ישראל הקובע מסגרת משפטית לחשיפה, טיפול ושימור ממצאים ארכאולוגיים המתגלים בתחומי ישראל ונותן כלים בידי רשויות המדינה לאכוף את הוראותיו. החוק מגדיר עתיקה בישראל, קובע את הבעלות עליה, התנאים להענקת רישיון לביצוע חפירה לחיפוש אחר עתיקות ודרכי ביצועה, רישיון ותנאים למסחר עתיקות, הגדרת אספני עתיקות והתנאים לניהול אוסף, הכרזה על אתרי עתיקות ודרכי ההתנהגות המותרים בהם, הפקעת קרקע לצורך חשיפה ושמירה על עתיקות. החוק קובע כי פגיעה בעתיקה או באתר עתיקות, או השחתתן בכל צורה, וכן הפרת הוראות אחרות של החוק הן עבירות פליליות שבצידן עונש מאסר.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
ערך זה עוסק בחוק הנוהג בישראל. אם התכוונתם לחוק דומה הנוהג בארצות הברית, ראו חוק העתיקות (ארצות הברית).
עובדות מהירות פרטי החוק, תאריך חקיקה ...
פרטי החוק | |
---|---|
תאריך חקיקה | 10 בפברואר 1978 |
תאריך חקיקה עברי | ג' באדר א' תשל"ח |
גוף מחוקק | הכנסת התשיעית |
חוברת פרסום | ספר החוקים 885, עמ' 76 |
הצעת חוק | ממשלתית |
משרד ממונה | משרד התרבות והספורט |
מספר תיקונים | 4 |
נוסח מלא | הנוסח המלא |
סגירה
רשות העתיקות, הפועלת מכוח חוק רשות העתיקות, התשמ"ט-1989, היא הממונה על אכיפת חוק העתיקות, כולל מניעת עבירות לפי חוק העתיקות.