חמולת מח'אמרה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חמולת מַחַ֫'אמְרַה (בערבית: المخامرة, הגייה: אל-מַחַ֫'אמְרַה וגם מַחַ֫'אמְרֶה) היא אחת החמולות בעיר הפלסטינית יטא ואחת מהחמולות הגדולות בדרום הר חברון. הפירוש שניתן לשם מח'אמרה הוא "עושי היין", פעולה האסורה באסלאם על פי פירוש מקובל. אך יש המזהים את השם כנגזר משמו של אחד מאבות המשפחה הקדומים בשם מֻחֵ֫'ימֶר.[1]
"אל מח'אמרה" מחזיקה במסורת שלפיה מוצאה משבט יהודי מח'ייבר שגורש על ידי מוחמד מחצי האי ערב. יצחק בן-צבי שחקר בתולדות עם ישראל וארץ ישראל (ומי שלימים היה נשיא מדינת ישראל השני), ביקר במקום וניסה לעמוד בין השאר על שורשי מסורת זו. לדעתו,[2] מוצא שלוש מתוך שש החמולות שמרכיבות את העיר יטא הוא יהודי, והן נקראות על שם אביהן הקדום – "מֻחֵ֫'ימֶר", אשר עלה מן המדבר עם בני שבטו וכבש את הכפר, כנראה במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה.[3] בין השאר נמצא כי החמולה נוהגת בשבוע מסוים בימי החורף, קרוב למועד בו חל חג החנוכה, לצאת אל בית בפאתי הכפר ולהדליק שם נרות. זקני החמולה שמרו על עוד כמה מנהגים יהודיים. הם גם לא אוכלים בשר גמלים, כמנהג היהודים.
הכפר יטא היה הכפר הפלסטיני הראשון ביהודה ושומרון[4] שחובר לתשתיות המים והחשמל בידי הממשל הצבאי של מדינת ישראל לאחר מלחמת ששת הימים. הדבר היה בשל משלחת בראשות זקן השבט מן הכפר שהציגה חנוכייה עתיקה למושל הצבאי הישראלי בהר חברון, כעדות למוצאם היהודי של המח'אמרה. הדבר לא הוביל ליחסים קרובים עם בני החמולה והם נטו לחבור לגורמים עוינים למדינת ישראל.
כמה מבני החמולה התראיינו לכתבה של הערוץ הראשון[5] שנעשתה על צבי מסיני, איש הייטק לשעבר שחוקר את מוצאם היהודי של חלק מהפלסטינים, והודו בכך שהם מודעים למוצאם היהודי, אם כי כיום הם רואים בעצמם מוסלמים לכל דבר בשל הדורות הרבים שמאז שאבותיהם התאסלמו, ולוקחים חלק פעיל ביותר במאבק הפלסטיני בישראל בשל רצונם להראות לשכניהם הערבים כי למרות "עברם היהודי" הם חלק בלתי-נפרד מהצד הפלסטיני בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
שמם של חלק מבני החמולה נקשר לפעילויות טרור והשתייכות לתנזים[6] באיו"ש ולחמאס,[7] ובהיתקלות עם כוחות צה"ל והשב"כ,[8] לדוגמה המחבל הפלסטיני ח'אלד מח'אמרה[9] ששוחרר בעסקת שליט והתחייב לא לחזור לטרור. ב-8 ביוני 2016 ביצעו שניים מבני החמולה, ח'אלד מח'אמרה ומוחמד מח'אמרה, פיגוע ירי במתחם שרונה בתל אביב, שבמהלכו הם רצחו ארבעה בני אדם.[10]
מעטים מתוכם התגיירו ועברו לגור ביישובים רחוקים מכפרם ובמדינת ישראל.[11]