טהרת המשפחה
שמירה על קיום יחסי אישות רק בזמן שהאישה טהורה מטומאת נידה. / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
טהרת המשפחה הוא מונח בהלכה היהודית שמובנו הוא: שמירת קיום יחסי האישות לזמן הטהרה ממצב של נידה. המונח מתייחס למכלול הדינים והלכות ההרחקה שעל איש ואישה לשמור במערכת יחסים זוגית. על פי ההלכה ישנם מקרים שונים בהם על האיש והאישה להתרחק זה מזה ואסורים בקיום יחסי אישות ובצורות קרבה נוספות עד שתסיים האישה את תהליך הטהרה, שעיקרו טבילה במקווה. בחלק ממקרים אלה האיסור הוא מן התורה, ובחלק מן המקרים – מדרבנן. עיקר הימים בהם אסורה האישה לבעלה הם ימי הנידה הבאים בעקבות הווסת החודשית של האישה, ואיסור כרת חל על קיום יחסי אישות עמה בימים אלה.
משך הזמן בו האישה נאסרת לבעלה ודינים שונים של ההרחקות ביניהם משתנים ממקרה למקרה, אך באופן כללי בכל המקרים הללו הבעל והאישה נאסרים, והאישה צריכה לעבור תהליך טהרה. המקורות ההלכתיים מכנים את כל ההלכות הנוגעות להרחקות אלו הלכות נידה. וכיוון שטומאת נידה היא הסיבה העיקרית והשכיחה להיאסרות האשה על בעלה, כל אישה האסורה על בעלה, אף מסיבה אחרת, מכונה "נידה".
להרחקה בימי הנידה נוספה במרוצת הדורות משמעות רעיונית רחבה בתחום המחשבה היהודית-תורנית. ראשית, נטען שההרחקה מבטאת את החשיבות של פיתוח חיי הרוח בזוגיותם של איש ואשתו. האיסור לקיים יחסי אישות ולגעת זה בזה מחייב את בני הזוג להמיר את המגע הגופני בקשר מילולי. שנית, ההרחקה יוצרת מפגש מחודש של בני הזוג מדי חודש. בכל חודש ישנם ימים של השהיה, ציפייה, התאפקות והתגברות על היצר, ובכל חודש בני הזוג נפגשים מחדש - כמו ביום החתונה - ומממשים מחדש את אהבתם[1].