לובן העין
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
לובן העין (באנגלית: Sclera, מהמילה היוונית skleros שפירושה קשיח), היא השכבה החיצונית המגנה, הסיבית והאטומה של העין, המורכבת מקולגן וסיבים אלסטיים. בבני אדם, כל לובן העין מאופיין בצבע לבן ואינו מתמזג עם הקשתית הצבעונית, ואילו ביונקים אחרים, החלק הנראה של לובן העין מתאים לצבע הקשתית, ולרוב לא ניתן לראות את החלק הלבן עצמו. בעת התפתחות העובר, לובן העין נוצר בהפרדה מהרכס העצבי. בילדים, לובן העין דק יותר, ולכן ניתן לראות דרכו חלק מהפיגמנטציה אשר מתחת לעין, הגורמת לחלק זה להראות כחול מעט. באוכלוסייה מבוגרת יותר, משקעי שומן נוצרים באזור לובן העין, וגורמים לו להראות צהוב יותר.
שיוך | עין |
---|---|
אספקה עורקית | עורקים ריסניים קדמיים |
תיאור ב | האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (1006) |
מזהים | |
לטינית (TA98) | sclera |
טרמינולוגיה אנטומיקה | A15.2.02.002 |
TA2 (2019) | 6750 |
FMA | 58269 |
קוד MeSH | A09.371.784 |
מזהה MeSH | D012590 |
מערכת השפה הרפואית המאוחדת | C0036410 |
העין האנושית נחשבת לנדירה בכך שהקשתית שלה קטנה דיה במיקומה על-מנת שתווצר הפרדה נראית בינה לבין לובן העין. עובדה זו מקלה על פרט אחד להסיק להיכן מופנה מבטו של פרט אחר, וייתכן שהתפתחה כשיטה של תקשורת בלתי-מילולית.