מחלת גבהים
מחלה הנובעת ממחסור בחמצן כתוצאה מירידה של הלחץ האטמוספירי וירידה משום כך בריכוז החמצן באוויר / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מחלת גבהים היא בעיה רפואית שכיחה בטיפוס לגובה, המתרחשת כאשר הגוף לא מסתגל למחסור בחמצן הנובע מירידה בריכוז החמצן באוויר כתוצאה מירידת הלחץ האטמוספירי. במצב כזה אין תאי הדם האדומים יכולים להעביר די חמצן לתאי הגוף ולכן אדם הסובל ממחסור בחמצן נדרש למאמץ יתר של הלב והריאות על מנת לספק את כמות החמצן הדרושה למוח ולשאר רקמות הגוף. מחלת גבהים חמורה יכולה להיות קטלנית ועלולה להופיע כבר מגובה של כ-2,500 מטרים מעל גובה פני הים.
עובדות מהירות תחום, גורם ...
שלט המזהיר מפני מחלת גבהים בגובה של 5,360 מטר | |
תחום | רפואת חירום |
---|---|
גורם | anoxia |
תסמינים | עייפות, נדודי שינה, כאב ראש, סחרחורת, חוסר תיאבון, בחילה, הקאה, בלבול |
טיפול | |
סיבוכים | בצקת ריאות, בצקת מוח |
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | 303571 |
MeSH | D000532 |
סיווגים | |
ICD-10 | T70.2 |
סגירה
גופם של בני אדם החיים במקומות גבוהים מייצר באופן טבעי תאי דם אדומים בגודל המתאים, ואילו מי שאיננו רגיל לגבהים, צריך לעבור תהליך התאקלמות שנמשך כמה ימים כדי לגרום לגופו לייצר תאים אדומים בגודל כזה.