![cover image](https://wikiwandv2-19431.kxcdn.com/_next/image?url=https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/9/94/Mirtazapine.svg/langhe-640px-Mirtazapine.svg.png&w=640&q=50)
מירטאזאפין
תרופה לטיפול בחרדה, דכאון וקשיים בשינה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מירטאזאפין (מוכר גם בשמות המסחריים כמירו ורמרון) הוא תרופה לטיפול בדיכאון בעלת מנגנון פעולה ייחודי. מירטאזאפין הוא אנטגוניסט לקולטני סרוטונין 5-HT2a ו-5-HT3, אשר חוסם את הספיגה החוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין (SNRI) במוח, תוך שמירת הפעילות בקולטנים אחרים לסרוטונין, אשר אינם נחסמים. סרוטונין ונוראפינפרין הם מתווכים עצביים הקשורים, בין היתר, למצב הרוח.
![]() | |
![]() | |
נתונים כימיים | |
---|---|
מסה מולרית |
265.158 יחידת מסה אטומית מאוחדת ![]() |
בטיחות | |
קטגוריית סיכון בהריון |
קטגוריית סיכון B3 (אוסטרליה), קטגוריית סיכון C ![]() |
מזהים | |
קוד ACT |
N06AX11 ![]() |
מספר CAS | 85650-52-8 |
PubChem | 4205 |
ChemSpider | 4060 |
![]() ![]() |
למירטאזאפין יש השפעה נוגדת חרדה, אשר יכולה להיות בעלת תועלת בקרב הסובלים מדיכאון המשולב עם הפרעת חרדה. בנוסף, מירטאזאפין משפרת את דפוסי השינה בקרב אנשים הסובלים מדיכאון.
התרופה סונתזה לראשונה בחברת התרופות האמריקאית אורגנון (Organon) ופורסמה ב-1989. היא אושרה לשימוש לראשונה לטיפול בבעיות דיכאון חמורות בהולנד ב-1994 והוכנסה לשימוש בארצות הברית ב-1996 תחת שם המותג רמרון.[1][2] בדצמבר 2002 אישר בית המשפט האמריקאי לטבע תעשיות פרמצבטיות ולמיילן לשווק את התרופה באופן גנרי.[3][4]
כמו שאר התרופות נוגדות הדיכאון והחרדה, מירטאזאפין עלול להעלות את הסיכון להתנהגות ומחשבות אובדניות במטופלים בו, עד גיל 25.[5] יתר על כן, מירטאזאפין איננו מומלץ כתרופת הרגעה לאנשים עם דמנציה: בשנת 2021 פורסמו תוצאות ניסוי מבוקר הקצאה אקראית בשם SYMBAD (השפעת מירו על אנשים עם דמנציה ואי-שקט, ראשי תיבות: StudY of Mirtazapine for Agitated Behaviors in Dementia). לאחר 3-4 חודשי טיפול, לא נמצא הבדל משמעותי במדד האי שקט בין קבוצת הטיפול במירטזאפין לקבוצת הביקורת (טיפול בפלאסבו), ועלה אף חשד לעקה גבוהה יותר של המטפלים העיקריים ולתמותה מוגברת של המטופלים (7 לעומת 1).[6]