אזור השימור נגורונגורו
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אזור השימור נגורונגורו (באנגלית: Ngorongoro Conservation Area) משתרע על פני 8,288 קמ"ר בצפון טנזניה, כ-180 ק"מ מערבית לארושה. אזור השימור ייחודי לטנזניה בכך שהוא נועד להגן לא רק על ערכי הטבע שבו, אלא גם על אורח חייהם של 52,000 המסאים המתגוררים בו. לשם כך, קבעה הרשות המנהלת את אזור השימור כללים שנועדו לאזן בין מטרות אלה. כך, למשל, נאסר על המסאים לצוד חיות בר, אך הם רשאים לרעות את חיות המשק שלהם בכל מקום ולגדל גידולים חקלאיים שלא למטרות מסחר.
עובדות מהירות אתר מורשת עולמית, הערות ...
פיל באזור השימור נגורונגורו | |||||
אתר מורשת עולמית | |||||
---|---|---|---|---|---|
| |||||
מידע כללי | |||||
על שם | מכתש נגורונגורו | ||||
תאריך הקמה | 1959 | ||||
נתונים ומידות | |||||
שטח | 8,292 קילומטר רבוע, 809,440 הקטאר | ||||
מיקום | |||||
מדינה | טנזניה טנזניה | ||||
מיקום | ארושה | ||||
קואורדינטות | 3°13′S 35°28′E | ||||
האתר הרשמי | |||||
(למפת טנזניה מוגדלת) | |||||
סגירה
נגורונגורו הוכרז כאזור שימור ב-1959, עוד בזמן השלטון הבריטי בטנגניקה. ב-1979 הכריז עליו אונסק"ו כעל אתר מורשת עולמית, וב-1981 – כעל שמורה ביוספרית.[1]