ספר הזוהר
ספר יסוד בתורת הקבלה היהודית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ספר הזוהר הוא הספר המרכזי של תורת הקבלה. הספר עצמו מייחס את רוב דרשותיו לרבי שמעון בר יוחאי, תנא מהמאה ה-2 לספירה, ולתלמידיו. הוא מכיל מדרשים על התורה, רובם בארמית, המחולקים לפי פרשות השבוע. כמו כן משולבים בו שני חיבורים מאוחרים: "רעיא מהימנא" ו"תיקוני הזוהר".
הספר פורסם והופץ לראשונה בשלהי המאה ה-13, על ידי המקובל רבי משה די לאון. זהות המחבר או זמן חיבור הספר המקורי אינם ידועים, אך מרבית החוקרים כיום סבורים כי הוא נכתב סמוך לפרסומו, על ידי די לאון עצמו או על ידי קבוצת כותבים.