עבדות בחברה היהודית העות'מאנית בראשית העת החדשה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
עבדות בחברה היהודית העות'מאנית נוגעת לשימוש ומסחר בעבדים על ידי יהודים שחיו בהאימפריה העות'מאנית כחלק מעבדות באימפריה העות'מאנית.
לאורך כל ההיסטוריה היהודית אחוזי המסחר והשימוש של יהודים בעבדים לא נפל מזה של החברות שבהן הם חיו, אלא אם כן נאסר הדבר עליהם מסיבות שונות[1]. במובן זה קהילות יהודיות בעולם המוסלמי תחת שלטון האימפריה העות'מאנית לא היו יוצאות דופן[2]. תיעוד נרחב של התופעה במרחב העות'מאני נמצא בספרות השאלות והתשובות, וכן בתעודות מתוך בתי הדין המוסלמים לרוחב האימפריה העות'מאנית. מעבר להכרח הכלכלי, ובייחוד בעולם היהודי, היו העבדים חלק מן הבית, הקהילה והעם היהודי[3], ומשום כך היוו גם אתגר מורכב ואף מאיים לשלמותם. החזקת עבדים ושפחות הייתה סממן של מעמד חברתי ועושר כלכלי[4], ויהודים בעלי אמצעים השתמשו בשירותיהם, כמשרתים[5], כמניקות[6] והן כפילגשים[7] לעת מוצא. השיח היהודי בנושא העבדים והשפחות כלל דיונים הלכתיים נרחבים בענייני זכויות וחובות בין האדון לעבד ולשפחה, בבעיות התבוללות ופריצות מינית וכן בייחוסו ומעמדו של העבד המשוחרר.