ערבית פלסטינית
קבוצת ניבים בשפה הערבית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ערבית פלסטינית (בערבית: اللهجات الفلسطينية) או ערבית ירדנית היא כינוי למספר להגים ערביים, תת-קבוצה של השפות הערביות הלבנטיניות, המדוברות באזור המנדט הבריטי.
ערך מחפש מקורות | |
השפה הערבית היומיומית המדוברת בקרב הפלסטינים, הירדנים וערביי ישראל מגוונת וכוללת מספר להגים. כל הלהגים משתייכים לענף המזרחי של הלהגים הערביים, והם נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: להגים דרום-סוריים שמדוברים בקרב מיעוט מהפלסטינים, בקרב חלק מערביי ישראל ובעיקר הדרוזים, ולהגים בדואיים, שמדוברים בקרב הבדואים. אפשר להבחין בהבדלים בשפה המדוברת בין אזורים גאוגרפיים שונים בישראל, ברשות הפלסטינית וברצועת עזה, וכן בין קבוצות שונות: הערבית המדוברת בפי תושבי הערים (מַדַנית) שונה מזו המדוברת בפי תושבי הכפרים, הפלאחים (פַלאחית). לערבית הפלסטינית יש מאפיינים לשוניים ייחודיים המבדילים אותה מהסוגים האחרים של הלהגים הערביים המודרניים, אך הערבית הפלסטינית העירונית קרובה יותר ללהגים הצפון-לבנטיניים שמדוברים בסוריה ובלבנון.
במשך השנים וכתוצאה מחשיפה לחברה הישראלית העברית חדרו מילים עבריות לערבית הפלסטינית כגון: פלאפון, רמזור (המשובש לעיתים ל"רמזוּן"), מחסום, אזעקה, משטח, שמנת, עסיס, מזגן, בסדר, מים ועוד. חלק מן המילים האלו אף קיבלו ריבוי שבור (לדוגמה: מחסום - מחאסים; משטח - משאטיח) ולא ריבוי שלם נקבה (ات), שמצורף בדרך כלל למילים הזרות (לדוגמה: מזגן - מזגנאת). חדירה של מילים עבריות לערבית מתקיימת בעיקר אצל ערביי ישראל.