דחף עצבי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דחף עֲצַבִּי או ספייק הוא אות חשמלי המשמש להולכה של המידע למרחקים בתאים. כינוי אחר לתופעה פיזיולוגית זו הוא פוטנציאל פעולה, כתרגום מהמונח האנגלי Action Potential. פוטנציאל הפעולה מופיע בתאים שיש להם קרום תא הניתן לעירור (אקסיטבילי). פוטנציאל פעולה מתרחש כאשר מתח הקרום של תא ספציפי עולה ממתח המנוחה ויורד בהמשך.[1] עליית המתח (הנקראת גם דה-פולריזציה) גורמת לעליית מתח דומה במיקומים סמוכים וכך להעברת האות לאורך קרום התא. פוטנציאל פעולה מתרחש במספר סוגים של תאים, הנקראים תאים מעוררים (אקסיטטורים). בבעלי חיים, אלו כוללים תאי עצב, תאי שריר, תאים אנדוקריניים כגון תאי בטא של הלבלב ועוד.[2] קיימים גם תאים אקסיטטורים המוליכים פוטנציאל פעולה בצמחים.[3]
שיוך | regulation of membrane potential, bioelectric potential difference |
---|---|
מזהים | |
קוד MeSH | G04.580.100 |
מזהה MeSH | D000200 |
דחפים עצביים הם רכיב מרכזי של התקשורת בתוך מערכת העצבים, והם פועלים לרוב בצימוד עם תהליך העברת אותות ביוכימי שנקרא העברה סינפטית.