פרנצ'סקו בורומיני
אדריכל איטלקי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פרנצ'סקו בורומיני (Francesco Borromini באיטלקית, ששמו המקורי היה פרנצ'סקו קסטלי Francesco Castelli; 25 בספטמבר 1599 – 2 באוגוסט 1667)[1] היה אדריכל איטלקי יליד הקנטון השווייצרי טיצ'ינו - כפי שהוא מוכר בשמו המודרני[2], אשר יחד עם בני דורו ג'ובאני לורנצו ברניני ופייטרו דה קורטונה היה דמות מובילה בהופעת אדריכלות הבארוק הרומי.[3]
לידה |
25 בספטמבר 1599 ביזונה, Locarno District, הקונפדרציה השווייצרית הישנה |
---|---|
התאבד |
3 באוגוסט 1667 (בגיל 67) רומא, מדינת האפיפיור |
מקום קבורה | Basilica of San Giovanni dei Fiorentini |
תקופת הפעילות | 1608–1667 (כ־59 שנים) |
תחום יצירה | אדריכלות |
זרם באמנות | בארוק |
הושפע על ידי | קרלו מאדרנו |
יצירות ידועות | סן קרלו אלה קוואטרו פונטנה |
פרסים והוקרה | המסדר העליון של ישו (26 ביולי 1652) |
בורומיני, סטודנט נלהב לאדריכלות של מיכלאנג'לו ושל חורבות העת העתיקה, פיתח ארכיטקטורה יצירתית ומיוחדת במינה, אם כי אידיוסינקרטית במקצת, תוך שימוש במניפולציות של צורות אדריכליות קלאסיות, רציונליות גאומטרית בתוכניות ומשמעויות סמליות בבנייניו. ניכר שהייתה לו הבנה מעמיקה בסטרוקטורות, מה שחסר היה אולי לברניני וקורטונה, שהוכשרו בעיקר בתחומים אחרים של האמנות החזותית. רישומי העופרת הרכה שלו מובחנים במיוחד. הוא היה למדן ואוטודידקט, שטיפח וצבר ספרייה גדולה לאורך חייו.
הקריירה שלו הוגבלה על ידי אישיותו. שלא כמו ברניני שאימץ בקלות את גלימת איש החצר המקסים במרדף אחר פרויקטים חשובים, בורומיני היה מלנכולי ומהיר חימה, מה שגרם לו לזנוח פרויקטים מסוימים[4] ולסיים את חייו בהתאבדות.
ככל הנראה, מכיוון שעבודותיו היו אידיוסינקרטיות, השפעתו לאחר מכן לא הייתה נרחבת אך היא ניכרת ביצירותיהם של פיידמונטס, של קמילו-גוארינו גואריני, וכמיזוג של הסגנונות האדריכליים של ברניני וקורטונה, בארכיטקטורת הבארוק המאוחרת של צפון אירופה.[5] מבקרים מאוחרים של הבארוק, כמו פרנצ'סקו מיליזיה והאדריכל האנגלי סר ג'ון סואן, היו ביקורתיים במיוחד כלפי עבודתו של בורומיני. מסוף המאה התשע-עשרה ואילך, התעורר מחדש העניין ביצירותיו של בורומיני והארכיטקטורה שלו זכתה להערכה על חדשנותה.