שג'אעייה
שכונה במזרחה של העיר עזה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שֻׁגַ'אעִיַּה (בערבית: شجاعية; נקראת בצורה משובשת גם סג'עייה; משמעות השם: "אומץ") היא שכונה במזרחה של העיר עזה. עד פרוץ מלחמת חרבות ברזל התגוררו בה קרוב ל-100,000 תושבים.[2] מוצאם של רוב תושבי השכונה מהטורקמנים שהתיישבו בארץ ישראל ומהכורדים בארץ ישראל.[3]
טריטוריה | הרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית |
---|---|
חבל ארץ | רצועת עזה |
תאריך ייסוד | בערך 1200[1] |
אוכלוסייה | |
‑ בשכונה | 100,000 (2011) |
קואורדינטות | 31°30′02″N 34°28′12″E |
אזור זמן | UTC +2 |
tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0; | |
השכונה נמצאת ממזרח לרחוב צלאח א-דין, שהוא רחוב מרכזי החוצה את עזה בכיוון צפון דרום. חלקה הדרומי של השכונה נקרא אל-תורוכמאן, וחלקה הצפוני נקרא אל-ג'ודיידה.[4]
מדרומה נמצאות השכונות זייתון ותל מונטאר, ומצפונה שכונת א-תופאח והעיר ג'באליא. את השכונה חוצה, בכיוון מערב-מזרח, רחוב בגדאד והוא ממשיך מזרחה ככביש ומתחבר לכביש המגיע מקיבוץ נחל עוז וממחסום קרני. במרכז השכונה, ברחוב החוצה את השכונה ואת רחוב בגדאד בכיוון צפון-דרום, נמצא שוק שג'אעייה – אחד השווקים המרכזיים בעזה, המתמחה גם בבגדים ובכלי בית. בשכונה נמצאים שני מסגדים מהמאה ה-14, מסגד אבן עות'מאן ומסגד אל-קזמרי.[5] כשני קילומטרים מצפון לכיכר הנמצאת במפגש הרחובות צלאח א-דין ובגדד נמצא בית הקברות הצבאי הבריטי בעזה, הגובל גם בשכונת א-תופאח.
על-פי המפקד העות'מאני של 1525, גודל האוכלוסייה הטורקית והכורדית במקום עמד על 89 ו-90 בתי אב, בהתאמה. היהודים היו הקבוצה האתנית הגדולה ביותר עם 95 בתי אב, בעוד שלנוצרים היו 82 בתי אב במקום.[6]