תל נורדאו

תל נורדאו
	שכונת תל נורדאו ובית הספר תל נורדאו בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20
מידע
עיר	תל אביב-יפו
תאריך ייסוד	1926
על שם	מקס נורדאו
קואורדינטות	32°04′46″N 34°46′18″E
	שכונות נוספות בתל אביב-יפו
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת תל אביב רגילה) תל נורדאו תל נורדאו תל נורדאו מפת מרכז __ תל אביב; [‌למפה דינמית של גוש דן וסביבותיו‌] ממזרח: __ בני ברק, __ רמת גן, __ גבעתיים; ממערב: הים התיכון

תל נוֹרְדָאוּ (נכתב גם תל נוֹרְדוֹי)^[1] היא שכונה במערב תל אביב שנוסדה בשנת 1922.

עובדות מהירות מידע, עיר ...

סגירה

ערך זה עוסק בתל נורדאו (שכונה). אם התכוונתם לתל נורדאו (ביה"ס), ראו בית הספר תל נורדאו.

תל נורדאו הוקמה על אדמת כרם מטרי, שרכישתה בידי חברת הכשרת הישוב הושלמה בשנת 1922. השכונה הוקמה על תל בודד בחולות הלבנים, בשוליים הצפון-מערביים של תל אביב דאז.^[2] היא השתרעה על שטח נרחב והשקיפה אל פני הים הפתוח לצד מערב, כשמצידה המזרחי שכונת נוֹרְדִיָּה, מצפונה שכונת פועלים ב' ומדרומה כיכר מוגרבי. כמו שכונת נורדיה הסמוכה (שהוקמה שנים אחדות לפניה), היא נקראה על שמו של הפעיל הציוני והוגה הדעות מקס נורדאו.^[3]

בשנת 1922 נחלק שטח השכונה ל-261 מגרשים שנמכרו לחברות נדל"ן, לאנשים פרטיים ולאגודות של משתכנים^[2]. בראשית 1923 הוסכם עם עיריית תל אביב שהיא תניח רשת צנורות מים להספקת מים בשכונה.^[4]

כך תואר הדיוקן החברתי-כלכלי של אוכלוסיית השכונה על ידי רם גופנא:”אנשים חילונים מן המעמד הבינוני הזעיר-בורגני (אנ'). רובם ממוצא אשכנזי מזרח-אירופי וחלקם ממוצא ספרדי ומזרחי (כ-15 אחוזים). רבים מהם באו מקרב ה"אינטליגנציה" שנתהוותה כבר בשכונות היהודיות של יפו ותל אביב לאחר מלחמת העולם הראשונה: מורים, פקידים, סופרים, אנשי מקצועות חופשיים וסוחרים אמידים". לעומתם, תושבי שכונת נורדיה הסמוכה, הבנויה על אדמת קק"ל ולא על אדמה פרטית, השתייכו בעיקר למעמד הפועלים”^[2]. בין הבתים הראשונים היה בית יחיא הכהן.

לאחר המשך התפתחותה של העיר צפונה, מצאה עצמה תל נורדאו בטבורה של העיר – מתחם הרחובות פרישמן, בן-יהודה, בוגרשוב, דיזנגוף והרחובות שביניהם.

בשנת 1956 פתח בשכונה המחנך חנוך אנקורי בית ספר פרטי קטן, שבהמשך התפתח לרשת החינוך אנקורי.^[5]

ערך מורחב – בית הספר תל נורדאו

בשכונה מצוי בית הספר תל נורדאו, שהוקם בשנת 1926^[6] ברוח התרבות העברית. הבניין החדש נבנה ב-1934 על מגרש שרכש המהנדס ישעיהו ירחע. בית ספר זה שימש בשנים שלפני קום המדינה (1942–1948) כבסיס האימונים של לוחמות ההגנה שלימים נקרא ח"ן (חיל הנשים). בבית ספר זה למדו בין היתר דבורה קידר, משה שמיר ואחיו אליק, אורי זוהר, אמנון יצחק, יורם שפטל, טום אביב, תרצה אתר, צבי זיבל ויגאל מוסינזון (שהזכיר אותו לא-פעם בסדרת חסמבה). במבנה בית הספר התקיימו משנות השלושים עד שנות החמישים לימודי הערב של בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה.^[7] בשנת 1939 הועברו לאולם הגדול של בית הספר ההרצאות של בית העם.^[8] בשנים 1963–1974 התקיימו בבניין לימודי הערב של הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב.