תסמונת מינכהאוזן
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תסמונת מינכהאוזן (Münchhausen Syndrome) או בשמה הנוסף "סינדרום התמכרות לבתי חולים" היא תסמונת נפשית מוכרת מתחום ההפרעות הפסיכיאטריות המשויכת לקטגוריית הפרעות מלאכותיות. הפרעות פסיכיאטריות מלאכותיות מתאפיינות בחולים שבצורה מכוונת מעמידים פני חולה, או כסובלים מטראומה פסיכולוגית, וזאת על מנת למשוך תשומת לב או אהדה לעצמם. התסמונת קיימת אצל אחוזים בודדים באוכלוסייה, בעיקר בטווח הגילים 20–30. ההנחה היא כי תפקיד החולה מוכר ומנחם, והוא ממלא צרכים פסיכולוגיים רבים, בהם: אהדה, סימפתיה ודאגה.
תחום | פסיכיאטריה |
---|---|
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | article/291304 article/295258 |
DiseasesDB | 8459 33167 |
MeSH | D009110 |
סיווגים | |
ICD-10 | F68.1 |
אחד הדיונים הבולטים בנושא תסמונת מינכהאוזן הוא בדבר מודעותם של החולים לכך שהם מושכים תשומת הלב אל עצמם, שכן בניגוד לסובלים, לדוגמה מהיפוכונדריה, שאינם מודעים למצבם, הלוקים בתסמונת מינכהאוזן מודעים לכך שהם מגזימים בתסמינים הרפואיים ולהעמדת הפנים שלהם, אך מוכנים לכך ובלבד שיזכו לאשפוז ולטיפול של המערכת הרפואית.