תרבות הביטול
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תרבות הביטול (תרגום מאנגלית של Cancel Culture) הוא כינוי גנאי לתופעה של נידוי אדם, לרוב מפורסם, בגלל אמירה או מעשה, בדרך כלל שוליים, שנתפסים בעיני קבוצה כלשהי כפוגעניים או לא תקינים פוליטים. מקור השם מיוחס להאשטאג שהיה בשימוש ברשת החברתית טוויטר.[1] המונח משמש גם לתופעה של צנזורם או הורדתם מהמסך של סרטים או יצירות בשל אלמנטים שאינם תקינים פוליטית.[2]
מי שנפגע מהתופעה נדחף החוצה ממעגלים חברתיים או מקצועיים ברשתות החברתיות, בעולם האמיתי או בשניהם.[3] מילון Merriam-Webster מגדיר את ה"ביטול" כ"הפסקת תמיכה באותו אדם",[4] ו-Dictionary.com מגדיר זאת כ"נסיגה מתמיכה באישים ציבוריים וחברות (כלומר, "ביטולם"), לאחר שאלה עשו או אמרו דבר שנחשב למעורר התנגדות או פוגעני."[5]
תרבות הביטול קשורה בקשר הדוק לתקינות פוליטית ומהווה כלי במסגרת פוליטיקה של זהויות, כאשר כל אמירה שלילית נגד מיעוט מסוים נתפשת כפוגענית וגוררת תגובת נגד קשה (שיימינג, הטרדה, נידוי חברתי, קריאות לפיטורין ועוד). היא נפוצה מאוד בקמפוסים של מכללות וקולג'ים בארצות הברית, ולטענת מבקריה הגיעה שם להקצנה המאיימת על חירות המחשבה וחופש הביטוי.[6][7]
תרבות הביטול היא גרסה של "תרבות ההוקעה" ומהווה סוג של חרם שבו מעורב אדם (בדרך כלל סלבריטאי) שנחשב כמי שפעל או דיבר בצורה מפוקפקת או שנויה במחלוקת.[4][8][9][10][11] ליסה נקאמורה, פרופסור ללימודי מדיה באוניברסיטת מישיגן, מגדירה את הביטול כ"חרם תרבותי" שבו מניעת תשומת הלב ממישהו מונעת ממנו את פרנסתו.
יש הטוענים שלא קיימת תרבות ביטול, ויש הרואים בה תופעה חיובית.[12][13]