בית דין של מעלה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ביהדות, בית דין של מעלה הוא מושג המייצג את ההתייחסות האלוהית הביקורתית לעניינים שונים ובכלל את הדין בו נידון העולם והאדם בידי שמיים. המושג מופיע בדרך כלל ביחס להחלטות בעלות השפעה לאומית שהתקבלו על ידי נציגי העם[1], ולפעמים ביחס לשאלות בהן אין ביד בית דין של מטה יכולת או סמכות להכריע בהן[2].
המקורות הראשונים המציינים את קיומו של בית הדין מצויים כבר במקרא, אולם עיקר העיסוק בו בא לידי ביטוי בספרות חז"ל ובתורת הסוד הקדומה והמאוחרת (הקבלה והחסידות).