ברית מנוחה
ספר קבלי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ברית מנוחה הוא ספר קבלי שמיוחס לרב אברהם ב"ר יצחק מרימון (=גרנדה) הספרדי, שחי במאה השנייה לאלף הששי (1340–1440), אך בספרות המחקר נטען שהייחוס מוטעה.[1] הספר נדפס לראשונה בשנת ה'ת"ח. החיד"א ציין שראה את הספר בכתב יד והנדפס הוא כמחצית בלבד ויש בו טעויות, וכי יש מייחסים אותו ל"רב חמאי גאון".
הרמ"ק בספרו פרדס רמונים מצטט מדבריו בכמה מקומות ומציין את חשיבותו. בשער כ', שער השמות פרק א: "בוודאי כל דברי הספר הנחמד ההוא דברי אלהים חיים נאמרים ברוח הקודש או מקובלים מפי אנשים גדולים". בשער כ"ח, שער הנקודות פרק א: "ועוד נביא ראיה מספר ברית מנוחה והוא ספר נחמד בביאור עשר נקודות משם בן ד', ומתוך דבריו נראה ודאי היותם דברי קבלה מפה אל פה או מפי מלאך, שאינם דברים מושגים ברוב עיון או דקות שכל אלא השגה נפלאה קרוב אל רוח הקודש".
הרב חיים ויטאל בהקדמתו לשער ההקדמות ונדפסה גם בהקדמה לספרו עץ חיים: "בעניין ספרי הקבלה האמיתיים הנמצאים, אמר לנו מורי האר"י זלה"ה כו' דספר ברית מנוחה הוא אמיתי וחברו חכם גדול בתורה ובחכמה ונאמן רוח, וכיסה את דבריו בעומק, ונעשה על פי נשמת צדיק אחד קדמון שנגלה אליו אליהו ז"ל ולמדו".