Loading AI tools
חמישי מבין חמשת ספרי התורה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סֵפֶר דְּבָרִים או חומש דברים הוא החומש החמישי מבין חמשת ספרי התורה, החומש נקרא גם משנה תורה.
קטעים מספר דברים שנמצאו במגילה מסביבות המאה ה־2 | |
כינוי | משנה תורה |
---|---|
שפה | עברית מקראית |
תקופת התרחשות | בימי מות משה |
סוגה | כתבי קודש |
מספר פרקים | 34 |
מספר פסוקים | 955 |
סדרת ספרים | תורה |
הספר הקודם | במדבר |
הספר הבא | ספר יהושע |
התרחשויות מרכזיות | נאומי משה בפני העם, לפני הכניסה לארץ כנען לפני מותו - סקירה היסטורית, חזרה על מצוות התורה, דברי תוכחה ומוסר - ולבסוף מות משה |
בחומש מדבר משה עם בני ישראל על הדרך שעשו במדבר ועל האתגרים הצפויים להם בכניסה לארץ, ועוד כמה וכמה מצוות חדשות. דברים אלו נאמרים בערבות מואב, תחנתם האחרונה במדבר, בשנה הארבעים ליציאת מצרים, מא' בשבט ועד למותו של משה בז' באדר.
הספר מכיל שלושים וארבעה פרקים, עשרים ושבעה סדרים, שלושים וארבע פרשיות פתוחות ועשרים וארבע סתומות.
כשאר כרכי החומש, ספר דברים נושא שם המבוסס המילה המשמעותית הראשונה המופיעה בפרק הראשון, ”אלה הדברים” (דברים, א', א'). שמו הקדום (מתקופת חז"ל) היה משנה תורה, על פי הכתוב בו ”וכתב לו את משנה התורה הזאת” (דברים, י"ז, י"ח). אחד ההסברים לכינוי "משנה תורה" (שהיה שכיח בעיקר בתקופת התנאים והאמוראים[1]) היא משום סיכומו של הנאמר בארבעת הספרים הקודמים. מסורת דומה משתקפת בביבליה הנוצרית, בה מכונה הספר Δευτερονόμιον בתרגום השבעים היווני או Deuteronomium בתרגום הוולגטה הלטיני, כלומר "חוק שני", או תרגום ישיר של הביטוי "משנה תורה" כפי שהובן על ידי המתרגמים ליוונית.
עיקרו של ספר דברים הוא נאומו של משה בו הוא סוקר את ההיסטוריה של עם ישראל ואת החוקים שקיבל. במידה רבה חוזר ספר דברים על פרטים רבים שתוארו כבר ביתר ספרי התורה, אלא שהוא עושה זאת בסגנון ייחודי, בשינויי פרטים ובמתן דגש על עניינים כסוגיית ריכוז הפולחן "בָמַקוֹם אָשֶר יִבְחַר ה'", או איסור על הקרבת קרבנות מחוץ לבית המקדש, אשר הובא בסגנון אחר בספר ויקרא, פרק י"ז.
בחקר המקרא הספר מייצג את האסכולה הדויטרונומיסטית (ראה בהמשך).
סגנונו של ספר דברים שונה משל שאר ספרי התורה: רובו מורכב מנאום שמשה אמר לבני ישראל בערבות מואב, בטרם כניסתם לארץ כנען - הלא היא ארץ ישראל. יש בספר שני פרקי שירה, פרקים ל"ב ול"ג. המשפטים בספר ארוכים ומורכבים מעט יותר מהעברית הרגילה, והוא משתמש בלשון מלאה יחסית במליצות רטוריות (כדוגמת "ערים גדולות ובצורות בשמים" וכדומה).[2]
נאום משה, שהוא עיקרו של ספר דברים, מספר על ה', שבחר בעם ישראל להיות לו לעם בשל אהבתו ומחויבותו לשלושת האבות. עם ישראל מחויב לקיים את המצוות שה' ציווה עליהם - כך הספר נפתח, וכך הוא נסגר. הפרק האחרון - פרק ל"ד - מספר על מות משה.
בספר דברים 11 פרשות:
בשל הדגש שהספר מעמיד על שכר ועונש ועל צדק חברתי, הוא הפך לאחד המקורות הנקראים ביותר בתקופה המשיחית הסוערת של בית המקדש השני. עדים לכך העותקים הרבים של הספר שנמצאו בקרב מגילות מדבר יהודה. שלושת הספרים המצוטטים ביותר במגילות ובברית החדשה[12] הם דברים, ישעיה ותהלים.
חז"ל עמדו על הקושי שבייחוס הספר השלם למשה שפטירתו מסופרת בספר, וברייתא בתלמוד הבבלי מיחסת את שמונת הפסוקים האחרונים ליהושע.[13] לפי דעה אחרת אלוהים הכתיב למשה את דבר מותו, ו"משה כותב בדמע".[14] גם לדעה זו פסוקים אלו קדושים פחות ו"יחיד קורא אותם".
באחד ממדרשיהם העלו חז"ל את האפשרות כי גילוי ספר התורה בימי יאשיהו היה כרוך בקריאה - מחודשת - של פרשיית התוכחה (פרק כח'), שבספר דברים.
ראו גם – האסכולה הדויטרונומיסטית |
ספר דברים היה נקודת מפנה בביקורת המקרא בשתי נקודות מרכזיות: ייחוסו למשה כאשר מותו של משה מתואר בו, הוביל את תומאס הובס לפקפק באמינות ייחוס התורה למשה בכלל.[15] המשיך אותו ברוך שפינוזה במאמר תאולוגי-מדיני, שם הוא הציג ראיות לאנכרוניזם בספר דברים על פי הבנתו את פרשנות אבן עזרא.[16]
שתי נקודות חלוציות אלה בביקורת המקרא בישרו על מהפך בתיארוך התורה, שחל ב-1805 עם זיהויו של וילהלם מרטין לברכט דה וטה את ספר דברים עם הספר שהכהן הגדול, חלקיהו בן שלום, מצא בבית המקדש: ”וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, עַל-שָׁפָן הַסֹּפֵר, סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי, בְּבֵית ה'” (ספר מלכים ב', פרק כ"ב, פסוק ח'). מכל מקום זיהוי זה הוביל את דה וטה לתארך את ספר דברים למאה השביעית לפני הספירה על סמך ריכוז הפולחן. לפי דבריו, חשש יאשיהו מן ההשלכות החמורות של אי קיום פולחן ריכוזי והחליט, בשנת 622 לפנה"ס, על רפורמת יאשיהו – רפורמה בפולחן,[17] ומכאן שספר דברים נכתב באותה תקופה. ההנחה של דה וטה התבססה על סתירות רבות בין הפולחן שהיה קיים אז לבין הדרישות שבספר דברים. להערכתו מחבר הספר היה בן דורו של יאשיהו או הכוהן הגדול חלקיהו אשר מצא את הספר בבית המקדש. במהלך המאה השביעית לפנה"ס, צמחה האסכולה הדויטרונומיסטית אשר הושפעו מספר דברים ולאור כך הוסיפו נוסחי עריכה לאורך ספרי מלכים שאינם קיימים אצל האסכולה האפרתית של אנשי הצפון.
התארוך של דה וטה סלל את הדרך להשערת התעודות של יוליוס ולהאוזן. אף על פי שחלקים רבים מהשערת התעודות מצויים בוויכוח במחקר, תארוכו של ספר דברים זכה להסכמה רחבה בביקורת המקרא. הסיבה לכך היא שלמסורת התעודה D יש מאפיינים ייחודים המבדלים אותה מהמקור הכוהני, המקור היהוויסטי והמקור האלוהיסטי כפי שמאופיינים בתורת התעודות של ולהאוזן.
הזיהוי של ספר דברים כתעודה בפני עצמה שהתחברה במסגרת רפורמת יאשיהו תרם לזיהוי מאפייני לשון ותאולוגיה ייחודיים לאסכולה הדויטרונומיסטית בה צמח הספר. את הביטויים המאפיינים את הספר ליקט משה ויינפלד בעבודת הדוקטורט שלו מ-1964, "מוצא ספר דברים והאסכולה הדבטרונומיסטית". מבחינה לשונית וסגנונית, ויינפלד הסיק שאסכולה זו פעלה בשלושה תחומים מרכזיים: חיבור ספר דברים, עריכת ההיסטוריוגרפיה המקראית (ספרי יהושע עד מלכים) לפי התאולוגיה הדויטרונומיסטית (שבבסיסה שכר ועונש), ועריכת ספר ירמיה. ויינפלד מדגיש, ששלוש פעילויות אלה, מביאות את בשורת האסכולה בשלוש סוגות שונות: חוק ומשפט, היסטוריוגרפיה, ונבואה. נקודה מרכזית נוספת שהעלה ויינפלד במחקרו הוא זיהוי דגם הברכה והקללה שבספר דברים כמקביל לנוסח בריתות במזרח הקדום.
עד סוף שנות ה-80 הקונצנזוס במחקר לגבי עיתוי כתיבת הספר, היה שהספר נכתב בימי חזקיהו, נגנז בתקופת מנשה, והתגלה מחדש בתקופת יאשיהו.[18] לקראת מפנה המאה ה-21, בעקבות התקדמות בחקר המזרח הקדום, גיבשו חוקרים שונים זווית ראייה חדשה על ארץ ישראל של תקופת הברזל,[19][20][21] ובהדרגה השתנה הקונצנזוס, כך שנכון לסוף העשור השני של המאה ה-21, אף על פי שחלק מהפרטים נתונים למחלוקת, רבים מחוקרי ביקורת-המקרא חולקים את סיפור המסגרת הבא על תהליך כתיבת הספר:
עיינו גם בפורטל: | |||
---|---|---|---|
פורטל תנ"ך |
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.