הכיבוש היפני בטאיוואן
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
האי טאיוואן, יחד עם איי פנגחו, הפכו לטריטוריה תלויה של יפן ב-1895, אחרי ששושלת צ'ינג נאלצה לוותר עליהם במסגרת הסכם שימונוסקי, אחרי שהובסה במלחמת סין–יפן הראשונה. הרפובליקה של טאיוואן התקיימה למספר חודשים, בטרם הגיעו לאי כוחות יפניים והחילו את ריבונות יפן עליו, תוך שההתנגדות המקומית מובסת במהירות.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
| |||
מפת טאיוואן, 1940 | |||
ממשל | |||
---|---|---|---|
משטר | ממשל כללי | ||
ראש מדינה | קיסר יפן | ||
קיסר יפן |
1895–1912: מוצוהיטו 1912–1926: יושיהיטו 1926–1945: הירוהיטו | ||
ראש הרשות המבצעת | מושל כללי | ||
מושל כללי |
1895–1896 (ראשון): קבייאמה סוקנורי 1944–1945 (אחרון): ריקיצ'י אנדו | ||
שפה נפוצה | יפנית | ||
עיר בירה | טהיהוקו | ||
גאוגרפיה | |||
יבשת | אסיה | ||
היסטוריה | |||
הקמה | |||
הסכם שימונוסקי | 17 באפריל 1895 | ||
פירוק | |||
החזרה לשלטון סין | 25 באוקטובר 1945 | ||
ישות קודמת | Fujian-Taiwan Province, הרפובליקה של טאיוואן | ||
ישות יורשת | טאיוואן, טאיוואן | ||
דמוגרפיה | |||
דת |
שינטו בודהיזם דאואיזם קונפוציאניזם הדת הסינית העממית | ||
טאיוואן הייתה המושבה היפנית הראשונה, וניתן לראות בהקמתה את הצעד הראשון בדוקטרינת "ההתפשטות הדרומית" שהובילה את יפן מסוף המאה ה-19. הכוונה היפנית הייתה להפוך את האי למושבת ראווה על ידי השקעה בכלכלה, בשירות הציבורי, בתעשייה ובתרבות, ומתוך מטרה לתמוך בצרכים הצבאיים שלה[1]. יפן הקימה בטאיוואן מונופולים שונים, ועד 1945 שלטה במכירות האופיום, המלח, הטבק, הקמפור, האלכוהול, המשקולות, הגפרורים והנפט[2].
השלטון היפני בטאיוואן הסתיים בספטמבר 1945, אחרי כניעת האימפריה היפנית והשליטה בו הועברה לרפובליקה של סין[3]. בהסכם סן פרנסיסקו מ-28 באפריל 1952 ויתרה יפן רשמית על תביעותיה לשליטה באי. תקופת הכיבוש היפני מעוררת פולמוס בסין ובטאיוואן עד היום.