הלחם בסיסים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הֶלְחֵם בסיסים (בספרות חז"ל נוטריקין[1]) הוא דרך תצורה של מילים בשפה באמצעות חיבורן של שתי מילים (או שלוש[2]) קיימות למילה אחת, בדרך כלל תוך השמטה של הגאים מאחת המילים או משתיהן. הלחם שבו שתי המילים נשארות שלמות מכונה "הלחם בסיסים מלא" בעוד הלחם בסיסים בו נשמטים הגאים מכונה "הלחם בסיסים חסר".
דרך תצורה זאת התפתחה[דרוש מקור][מפני ש...] מתופעה קדומה יותר, "הצמדת מילים", המופיעה כבר בתנ"ך. עם זאת, היא אינה אופיינית לעברית ולשפות שמיות, והיא רווחת בעברית בעיקר בתחום הרעיונאות, ופחות כדרך סטנדרטית ליצירת מילים. זאת משום שבדרך זו נוצרות מילים ארוכות מהרגיל, פחות מובנות, אשר אינן בעלות משקל, בדומה לרוב המילים בשפה העברית. אנגלית, לעומת זאת, ועוד יותר מכך: גרמנית (וכן שפות אגלוטינטיביות כמו טורקית), הן שפות פוריות ועשירות בהלחמים.
המונח "הלחם בסיסים" (במקור: Portmanteau) הומצא על ידי לואיס קרול כדי להסביר את שירו המפורסם "ג'ברווקי" בספר "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם", והשיר אכן משופע במילים כאלו.