העופל
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
העֹפֶל, כינוי מקראי לחלק מסוים של עיר. במקרא, עופל מוזכר בהקשר לשתי ערים: שומרון[1] וירושלים[2]. מקור המילה מן השורש ע.פ.ל שקיים במספר שפות שמיות[3] ופירושו התרומם או התנשא. ייתכן וגובהו של העופל מסביר את ההקשר מהכתובים המורה כי העופל היה אזור מבוצר ומוגן ששימש כמצודה פנימית בעבור המלך ומנהלי הממלכה. גם במצבת מישע[4] מוזכרת 'חומת העפל' בין מפעלי הבנייה של מישע מלך מואב.
ערך זה עוסק בחלק מוגבה בעיר מקראית. אם התכוונתם לאתר חפירות בירושלים, ראו הגן הארכאולוגי ירושלים.