וילאייט בצרה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
וילאייט בצרה (בטורקית עות'מאנית: ولايت بصره) הייתה חטיבה מנהלית מהרמה הראשונה (וילאייט) של האימפריה העות'מאנית. הוא כיסה היסטורית שטח המשתרע מנאסריה ואמארה בצפון ועד כווית בדרום. מדרום וממערב, תאורטית לא היה גבול כלל, אך אף אזורים מעבר לקטר בדרום וסנג'ק נג'ד במערב נכללו מאוחר יותר במערכת הניהולית.[1]
עובדות מהירות ממשל, משטר ...
| |||
ממשל | |||
---|---|---|---|
משטר | מונרכיה | ||
עיר בירה | בגדאד | ||
גאוגרפיה | |||
יבשת | אסיה | ||
היסטוריה | |||
הקמה | הקמת הווילאייט | ||
הקמה | 1875 | ||
פירוק | תבוסת האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה | ||
פירוק | 1918 | ||
ישות קודמת | האימפריה העות'מאנית וילאייט בגדאד | ||
ישות יורשת | עיראק (1921–1959) המנדט הבריטי על מסופוטמיה |
סגירה
בתחילת המאה ה-20, לפי הדיווחים, שטחו היה 16,482 מילים רבועים (42,690 קילומטרים רבועים), בעוד שהתוצאות הראשוניות של המפקד העות'מאני הראשון של 1885 (שפורסם בשנת 1908) נתנו כי האוכלוסייה מונה 200,000 נפש.[2] דיוק נתוני האוכלוסייה נע בין "משוער" ל"סתם השערה" בהתאם לאזור שממנו נאספו.[2]
בירת הווילאייט, בצרה, הייתה מרכז צבאי חשוב, עם חיל מצב קבוע של 400 עד 500 חיילים, והיוותה את בסיס הצי העות'מאני במפרץ הפרסי.