זוג בסיסים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
זוג בסיסים (אנגלית: Base pair, ראשי תיבות: bp) הוא יחידת מידה המשמשת בביולוגיה מולקולרית למדידת אורך של DNA. יחידה מידה זו מנצלת את אופיו של סליל ה-DNA היוצר זיווג בסיסים.
ה-DNA מורכב מארבע תת-יחידות אוניברסליות של בסיסים חנקניים (נוקלאוטידים). כל אחד מבסיסים אלה יוצר קשר מימן אך ורק עם בסיס אחד אחר, ולא עם זולתו. לכן, מתקבלים שני זוגות בסיסים אפשריים בלבד (ראו איור): גואנין (G) ו-ציטוזין (C) מהווים זוג אחד היוצר שלושה קשרי מימן, ואדנין (A) ו-תימין (T) מהווים זוג שני היוצר שני קשרי מימן (ב-RNA התימין מוחלף באורציל (U)). חיבורם של זוגות הבסיסים לאורך השלד הפוספודיאסטרי יוצר את מבנה הסליל הכפול המפורסם של ה-DNA, ונקרא זיווג ווטסון-קריק על שם החוקרים אשר גילו מבנה זה. ה-RNA יוצר גם כן זיווג בסיסים, אך מכיוון שמדובר במולקולה חד-גדילית היא מתקפלת על עצמה ויוצרת מבנים שניוניים שונים, כגון tRNA, גזע ולולאה (stem and loop)[1].