יוליוש סלובצקי
משורר פולני / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יוליוש סלובצקי (בפולנית: Juliusz Słowacki, היגוי פולני מקורב: "יוליוש סוּאוֹבאצקי"), 4 בספטמבר 1809 – 3 באפריל 1849) היה משורר ומחזאי רומנטי פולני. נחשב לאחד משלושת המשוררים הלאומיים של פולין (אנ') (לצידם של אדם מיצקייביץ' וזיגמונט קרשינסקי) ואבי הדרמה הפולנית.
יוליוש סלובצקי, בציור מאת ג'יימס הופווד | |
לידה |
4 בספטמבר 1809 קרמניץ (קרמנץ), פלך ווהלין, מערב אוקראינה, האימפריה הרוסית |
---|---|
פטירה |
3 באפריל 1849 (בגיל 39) פריז, צרפת |
מדינה | פולין |
מקום קבורה | בית הקברות של מונמארטר |
מקום לימודים | אוניברסיטת וילנה |
שפות היצירה | פולנית |
יצירות בולטות | Kordian, Balladyna |
תקופת הפעילות | 1830–1849 (כ־19 שנים) |
הושפע מ | אנדריי טוביאנסקי, אדם מיצקביץ', Jakub Wujek |
חתימה | |
יצירותיו כוללות לעיתים קרובות יסודות של המסורות הפגניות הסלביות, מן ההיסטוריה הפולנית, של מיסטיקה ואוריינטליזם. סגנונו מתאפיין במיוחד בשימוש בנאולוגיזמים ובאירוניה. כתב במיוחד דרמות ושירה לירית. הידועות שביצירותיו הן הדרמות "קורדיאן" ו"באלאדינה", והפואמה "בניובסקי". סלובצקי בילה את נעוריו בעיר קרמניץ (בפולנית - קשמיינייץ, כיום באוקראינה) בשטח שנקרא בעבר בפולנית "האדמות השדודות" (ה"קראי המערבי" או "הטריטוריה המערבית") שסופחו לאימפריה הרוסית בעקבות חלוקות פולין בסוף המאה ה-18 ושלא הפכו לחלק מפולין הקונגרסאית. מאוחר יותר עבר לגור בווילנה שבליטא, גם כן תחת שלטון רוסי. סלובצקי עבד זמן מה בשירות הממשל הצארי של "ממלכת פולין", אך בנובמבר 1830 השתתף באופן פעיל במרד הפולני ושימש שליח עבור הממשלה המהפכנית הפולנית. אחרי דיכוי המרד נמלט מפולין, ובדומה לרבים מבני ארצו, חי חיי גולה. הוא התיישב לזמן קצר בפריז, ואחר כך בז'נבה שבשווייץ. אחרי מסעות ברחבי איטליה, יוון והמזרח התיכון, שב לפריז, שבה חי את העשור האחרון לחייו. לתקופה קצרה חזר לפולין בה פרצה התקוממות נוספת בימי אביב העמים (1848). סלובצקי נפטר בשנת 1849 ממחלת השחפת.[1]
וביד הפרש היה נס, ובנס בערו שלוש אותיות אש.
ובהגעיו הפרש בסוסו עד מעל לגויה קרא בקול רעם:
פה היה איש צבא יקום נא!
יעלה נא וישב על הסוס, ואני אשאנו מהיר מהסופה,
אל המקום אשר בו יתעלו באש.
כי הנה העמים קמים לתחיה! הנה בפגרים מרצפים
כבישי הערים! והנה יד העם על העליונה!...
(מתוך "אנהלי", בתרגום שמשון מלצר)