כנסיית הבשורה
בזילקה קתולית-פרנציסקנית בעיר נצרת מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כנסיית הבשורה (בלטינית: Basilica Annuntiationis; בערבית: كَنِيسَةُ أَلْبِشَارَة, כַּנִיסַתֻ אַלְבִּשַׁארַה; באיטלקית: Basilica dell'Annunciazione) היא בזיליקה השוכנת במרכזה של העיר נצרת. על פי המסורת הקתולית, במקומה ניצב בעבר ביתה של מרים הבתולה, ובו בישר לה המלאך גבריאל כי היא צפויה להרות וללדת את בן האלוהים, ישו. נוסף על כך, הנוצרים מאמינים שבמבנה הכנסייה נתעברה מרים ובכך נתחוללה בה האינקרנציה, הפיכתו של הלוגוס לאדם בשר ודם. מסיבה זו נמנית כנסיית הבשורה, ונצרת כולה, עם המקומות המקודשים ביותר לנצרות.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בזיליקה זוטרה  |
| על שם |
הבשורה למרים |
| מיקום |
נצרת |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1969 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1969 |
| אדריכל |
ג'ובאני מוציו |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות מודרנית |
| מידות | |
| רוחב |
27 מ' |
| גובה |
49 מ' |
| קואורדינטות | 32°42′08″N 35°17′52″E |
|
www | |
 | |
  | |
החפירות הארכאולוגיות שנערכו במקום חשפו את שרידיהן של שלוש כנסיות קדומות, אשר ניצבו באתר זו אחר זו, ולמעשה שימש האתר כמקום פולחן כבר לפני זמנו של ישו. האתר שכן בדרומו של הכפר הקדום של נצרת, ונוסף על בתי התפילה, נחשפו בחפירות גם שרידים של מבני מגורים, בארות מים ואסמים.
המבנה הנוכחי תוכנן עבור משמורת ארץ הקודש הפרנציסקנית על ידי האדריכל האיטלקי ג'ובאני מוציו, והכנסייה נחנכה בשנת 1969. שותפו הישראלי של מוציו לתכנון הכנסייה היה האדריכל יצחק משה לבקוביץ, שהיה תלמידו של מוציו בפוליטכניקום בטורינו, עד שסיים את לימודיו בשנת 1940 ועלה לישראל. הבנייה התבצעה על ידי החברה הישראלית סולל בונה, והמהנדס הראשי היה אינג' שלמה לופטין (אלוף). הכנסייה ניכרת בכיפת חרוט אפורה וגדולה, שבראשה מנורה דמוית מגדלור, והיא המבנה הבולט בנצרת וסימן ההיכר הידוע ביותר שלה. במתחם שוכנים גם המנזר הפרנציסקני וכנסיית יוסף הקדוש.
ערכים מורחבים – הבשורה למרים, הבית הקדוש
הבשורה למרים מתוארת בברית החדשה בבשורה על-פי לוקאס:
"וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים אֶת-גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ גָּלִילָה אֶל-עִיר אַחַת וּשְׁמָהּ נְצָרֶת׃ אֶל-בְּתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ אֲשֶׁר-שְׁמוֹ יוֹסֵף מִבֵּית דָּוִד וְשֵׁם הַבְּתוּלָה מִרְיָם׃ וַיָּבֹא הַמַּלְאָךְ הַחַדְרָה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שָׁלוֹם לָךְ אֵשֶׁת-חֵן ה' עִמָּךְ בְּרוּכָה אַתְּ בַּנָּשִׁים׃ וְהִיא בִּרְאוֹתָהּ נִבְהֲלָה לִדְבָרוֹ וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ מָה הַבְּרָכָה הַזֹּאת׃ וַיֹּאמֶר לָהּ הַמַּלְאָךְ אַל-תִּירְאִי מִרְיָם כִּי-מָצָאתְ חֵן לִפְנֵי הָאֱלֹהִים׃ וְהִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאתְ אֶת-שְׁמוֹ יֵשׂוּעַ׃ וְהוּא גָּדוֹל יִהְיֶה וּבֶן-עֶלְיוֹן יִקָּרֵא וַ-ה' אֱלֹהִים יִתֶּן-לוֹ אֶת-כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו׃ וּמָלַךְ עַל-בֵּית יַעֲקֹב לְעוֹלָם וָעֶד וּלְמַלְכוּתוֹ אֵין קֵץ׃ וַתֹּאמֶר מִרְיָם אֶל-הַמַּלְאָךְ אֵיךְ יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה וַאֲנִי אֵינֶנִּי יֹדַעַת אִישׁ׃ וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תָּבוֹא עָלַיךְ וּגְבוּרַת עֶלְיוֹן תָּצֵל עָלָיּךְ עַל-כֵּן קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לַיִּלוֹד בֶּן-הָאֱלֹהִים׃ וְהִנֵּה אֱלִישֶׁבַע קְרוֹבָתֵךְ אֲשֶׁר קָרְאוּ-לָהּ עֲקָרָה גַּם-הִיא הָרָה לָלֶדֶת בֵּן בְּזִקְנָתָהּ וְזֶה לָּהּ הַחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי׃ כִּי לֹא-יִפָּלֵא מֵאֱלֹהִים כָּל-דָּבָר׃ וַתֹּאמֶר מִרְיָם הִנְנִי שִׁפְחַת ה' יְהִי-לִי כִּדְבָרֶךָ וַיֵּצֵא מֵאִתָּהּ הַמַּלְאָךְ."
— הבשורה על-פי לוקאס, פרק א', פסוקים 26–38
המסורת הקתולית הסיקה מהדיבור "ויבוא המלאך החדרה", כי הבשורה התקיימה בחדרה של הבתולה, ועל כן המעמד היה בבית מגוריהם של מרים ויוסף הקדוש. על-פי אחת המסורות הפופולריות הנוצריות, המבנה עצמו שוב אינו נמצא במקום, אלא בעיר האיטלקית לורטו שבמחוז מארקה. לפי מסורת זו, בשנת 1291 כאשר הממלוכים השלימו את כיבוש ארץ ישראל ובא הקץ על ממלכת ירושלים, נשקפה סכנה לבית. לכן, ב-10 במאי 1291, הוא הועבר על ידי מלאכים מנצרת לגבעת טרסט ברייקה שבקרואטיה, ונותר שם במשך שלוש וחצי שנים[1]. בלילה שבין 9 ל-10 בדצמבר 1294 המשיך הבית בדרכו והגיע ללורטו[2].
לעומת הקתולים העדיפו האורתודוקסים את הגרסה לפיה התרחשה הבשורה ליד מעיין מרים שבצפון העיר העתיקה של נצרת, כאמור בבשורה (האפוקריפית) על-פי יעקב:
"ותיקח את הכד ותצא לשאוב מים, והנה, קול אומר: 'שלום מרים, רבת חן, ברוכה את מבין נשים.'"[3]
ליד המעיין ניצבת כנסיית גבריאל הקדוש הקרויה על שמו של המלאך.
רובו של המחקר הארכאולוגי באתר התאפשר כאשר כנסיית הבשורה הקודמת נהרסה בשנת 1954, כדי לפנות מקום למבנה הנוכחי. מחקר זה נמשך מ-1955 ועד 1968, סמוך להשלמת הקמתה של הכנסייה. עם זאת, עצם קיומם של המבנים המוקדמים במקום, כמו גם חלק מהממצאים, נודע בחפירות שהתקיימו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20[4]. חלק מהממצאים מוצגים במוזיאון השוכן בבניין המנזר הפרנציסקני שבמתחם, ושרידי המבנים עצמם שוכנים מתחת למפלס הרחבה הצפונית, וניתנים לצפייה באתרם. בשנת 2009 התגלו שרידיו של מבנה מגורים המתוארך למאה ה-1 או ה-2 סמוך למתחם הכנסייה[5].
היסטוריה מוקדמת
במקום התגלו שרידיו של מבנה פולחן יהודי-נוצרי מוקדם, ובין היתר נחשפו בו בפטיסטריום פרימיטיבי, רצפת פסיפס וגרם מדרגות שבו שבע מדרגות, ואשר הוביל אל מערת הבשורה. ממערב לשרידיו של המבנה נחשפה מערה נוספת ששימשה גם היא כאתר פולחן. ברצפת הפסיפס של מערה זו נחקקה הכתובת "לקונון, דיאקון ירושלים"[6], ועל קירותיה התגלו כתובות גרפיטי וארבע עד שש שכבות טיח מעוטר. שכבות הטיח התחתונות מוקדמות לאמצע המאה ה-4, והן מתארות פרחים וצמחים, שלדעת החוקרים שימשו כאלגוריה לגן עדן. על אחד הקירות התגלתה כתובת שנרשמה באותיות גדולות בצבע אדום, ונוסחה:
"האדון, ישו, עזור לשפחתך וָלֶרְיָה... ותן מזור לכאב... אמן.
בכתובת אחרת נרשם:
"האדון ישו הצלוב, בן האלוהים, עזור לגנו ולאלפיסיוס, אכילס, אלפידיוס, פאולוס, אנטוניוס... משרתיו של ישו."
מספר כתובות שהתגלו במקום, הראו כי באתר נהג פולחנה של מרים הקדושה, לפחות בתחילת המאה ה-4. על בסיסו של עמוד סמוך התגלה כיתוב היווני "XE MAPIA", היינו "שמחי מרים" (Χαίρε Μαρία). כיתוב זה, המנציח את ברכתו של גבריאל לבתולה, מתוארך למועד שקדם לוועידת אפסוס בשנת 431, הוועידה האקומנית שהכירה במעמדה של מרים כ"יולדת האל". בכתובת יוונית אחרת נכתב "באתר הקדוש של מ..., כתבתי", ובכתובת ארמנית נרשם "נערה יפה".
הכנסייה הביזנטית
בתקופה הביזנטית הוקמה במקום כנסייה המתוארכת לשנת 427[8]. במבנה היו שלוש ספינות ואפסיס בודד. אורכה של הספינה המרכזית היה 19.60 מטרים ממזרח למערב, ורוחבה עמד על שמונה מטרים. מערת הבשורה שכנה מחוץ למבנה הכנסייה בצידו הצפוני. הירונימוס פקד את הכנסייה בסוף המאה ה-4 וציין זאת בכתביו, דבר המעיד כי המקום היה לאתר עלייה לרגל כבר בשלב זה[9]. מבנה זה תוחזק ושופץ במשך שתי מאות לפחות, ואנטונינוס מפיאצ'נצה פקד אותו בשנת 570. נראה כי המבנה נהרס, לפחות באופן חלקי, על ידי הערבים, לאחר שאלה כבשו את ארץ ישראל בתחילת המאה ה-7. בעת שוויליבלד הקדוש ביקר בנצרת בשנת 725, לא נהג פולחן בכנסייה, אך הוא התחדש בתחילת המאה ה-8[10]. גם ההיסטוריון והגאוגרף המוסלמי אל-מסעודי מצא את הכנסייה כשהיא נטושה בשנת 943, וסופו המוחלט של המבנה בא לו בשנת 1010. במאה ה-21 ניתן לראות בכנסייה המודרנית שרידים המיוחסים לכנסייה, כפי שהייתה בתקופה הביזנטית.
הכנסייה הצלבנית
טנקרד, נסיך הגליל כבש את נצרת בשנת 1099, והחל בהקמת הכנסייה הצלבנית החל בשנת 1101. היא הייתה גדולה בהרבה מהמבנה שקדם לה, והיא אף גדולה במעט מהכנסייה הנוכחית. נזיר רוסי בשם דניאל, שעלה לרגל לנצרת בשנים 1106–1107 תיאר "כנסייה גדולה ורחבה, שבה שלושה מזבחים". אורכו של המבנה הגיע לכ-50 מטרים ורוחבו עמד על 30 מטרים. מדרום לו הוקם מנזר, וממערב הוביל אליו אטריום. הכנסייה חולקה לשלוש ספינות על ידי שתי שורות, שבכל אחת מהן שישה עמודים מסיביים. בקצה המזרחי של המבנה נקבעו שלושה אפסיסים - המרכזי רחב וארוך משני הצדדיים. מערת הבשורה נכללה הפעם בשטחה של הכנסייה, ושכנה בספינה הצפונית שלה (השמאלית). הצלבנים הותירו את הסלע המוגבה שבו שוכנת המערה במצבו, והקימו מעליו מזבח קטן וגרם מדרגות אשר הוליך אל המערה עצמה. הכנסייה עוטרה בעושר והיו בה לפחות 64 כותרות עמודים. חמש כותרות עמודים בסגנון רומנסקי שנמצאו חופשיות באתר, מעידות על כך שגימור המבנה לא הושלם מעולם. בשנת 1263 נהרסה הכנסייה הצלבנית בפקודתו של הסולטאן הממלוכי ביברס. בשלב כלשהו לאחר מכן, קמה במקום קפלה קטנה שגוננה על מערת הבשורה, ומצב זה נותר בעינו משך כ-400 שנים. מהרס הכנסייה נולדה המסורת אודות הצלתו בדרך נס של הבית הקדוש.
הכנסייה הפרנציסקנית
בשנת 1620 העניק האמיר הדרוזי פח'ר א-דין השני אישור לפרנציסקנים להקים מחדש את כנסיית הבשורה ולבנות בסמוך לה מבנה מגורים לנזירים. בעקבות האישור קיבלו הפרנציסקנים לרשותם את מערת הבשורה ואת שרידי הכנסיות ההרוסות, והפכו לבעלי הזכויות על המקום הקדוש עד היום. עם זאת, רק בשנת 1730 הצליחו הנזירים להקים את הכנסייה באישורו של דאהר אל-עומר. הפירמן שאִפשר לפרנציסקנים להתחיל בעבודה הגביל אותה לשישה חודשים בלבד (הזמן הדרוש למוסלמי לעלות לרגל למכה ולשוב לביתו). בזמן הקצוב הצליחו הפרנציסקנים לבנות כנסייה צנועה, ששופצה והורחבה ב-1877, וחזיתה נבנתה מחדש.
הכנסייה הייתה קטנה פי כמה מהכנסייה הצלבנית שקדמה לה, ופנתה צפונה, ולא מזרחה. שתי שורות שבכל אחד מהן ארבעה עמודים חילקו אותה לאורכה לשלוש ספינות, ובסופן לא נבנו אפסיסים. מעל מערת הבשורה הוקם מזבח, וגרם המדרגות שהוליך אליה, הגיע תחילה אל פרוזדור שכונה "קפלת המלאך". בקפלה הוקמו שני מזבחים - אחד הוקדש למלאך גבריאל, והאחר להורי הבתולה חנה הקדושה ויהויקים הקדוש. במרכזה של המערה עצמה הוקם "מזבח הבשורה" ומאחוריו מזבח רביעי ליוסף הקדוש. סביב יתר שטחה של הכנסייה הצלבנית הוקמה חומה גבוהה.
לכנסייה זו לא היה ערך רב מבחינה אדריכלית ואסתטית, והוחלט להרוס אותה כליל ולהקים תחתיה כנסייה מודרנית. הכנסייה נהרסה ב-1954 כדי לפנות מקום לחפירות ארכאולוגיות, ולאחר מכן הוקם המבנה הנוכחי במקום.
הקמת המבנה הנוכחי
תכנון הכנסייה החדשה הופקד תחילה בידיו של האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצי, שהקים מספר כנסיות בישראל ומחוצה לה. ברלוצי החל כבר ב-1939 בהכנת תוכנית מפורטת לכנסייה, אולם ב-1958 הועבר הפרויקט לאדריכל ג'ובאני מוציו, גם הוא איטלקי, שהכין תוכנית חדשה למבנה. תוכנית זו אושרה בשנת 1959, וב-30 בספטמבר 1960 נשכרו שירותיה של חברת הבנייה הישראלית סולל בונה. האפיפיור פאולוס השישי פקד את האתר בעת ביקורו בישראל בשנת 1964. עבודות הבנייה נמשכו למעלה משמונה שנים, והכנסייה הוקדשה בחג הבשורה שחל ב-25 במרץ 1969. יומיים לאחר מכן נערך טקס נוסף בהשתתפות נציגי זרמים נוצרים לא קתולים[6].
היסטוריה עכשווית
האפיפיור יוחנן פאולוס השני ביקר בעיר בחג הבשורה, ב-25 במרץ 2000, והתפלל בכנסייה. על אירועי שנת ה-2000 העיב מאבק שפרץ בין נוצרים למוסלמים בעיר, בשל כוונת המוסלמים לבנות מסגד במקאם שהאב א-דין השוכן מול כנסיית הבשורה. הפרשה, שכונתה "מסגד המריבה" או "כיכר המריבה", כללה עימותים וחיכוכים בלתי פוסקים בין שני חלקי האוכלוסייה, החל באישור התוכנית על ידי הממשלה ב-1997, דרך ביטולה בשנת 2002 ואף לאחר מכן.
ב-3 במרץ 2006 הגיעו חיים אליהו חביבי, אשתו ובתו, אל הכנסייה, ופוצצו נפצים במרכזה. מאוחר יותר הסתבר כי המעשה נבע ממצוקה אישית של בני-הזוג. האירוע עורר מהומה בנצרת, והיה חשש שמדובר בניסיון פיגוע. חלק מתושבי העיר ניסו לערוך לינץ' בבני משפחת חביבי, אך חברי המפלגה הקומוניסטית הישראלית וחד"ש בעיר הגנו עליהם, וטענו כי עניינם יוכרע בבית המשפט. במהומה נפצעו כשלושים איש, מחציתם שוטרים והיתר אזרחים. לאחר כחצי שנה נשפטו בני-הזוג חביבי ונמצאו אשמים במעשה[11].
ב-14 במאי 2009 ביקר האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר בנצרת. הוא ערך מיסה המונית על הר הקפיצה, ולאחר מכן ביקר בכנסייה.
- ערכים מורחבים – המנזר הפרנציסקני, כנסיית יוסף הקדוש
מתחם כנסיית הבשורה ניצב ברחוב אל-בישארה (البشارة - "הבשורה"), רחובה הראשי של העיר העתיקה בנצרת, המוליך מכיכר העיר בדרום עד כיכר המעיין וכיכר הכנסייה בצפון. אורכו של המתחם מצפון לדרום הוא 180 מטר ורוחבו המרבי 140 מטר.
הכנסייה ניצבת בצידו הדרומי של המתחם. מצפון לה משתרעת רחבה גדולה הניצבת על גבי עמודים, ומתחתיה מוצגים שרידי הכפר הקדום של נצרת אין סיטו. ברחבה ניצב הבפטיסטריום של הכנסייה, ולידה גן מפלים.
בצידו המזרחי של המתחם ניצב מבנה המנזר הפרנציסקני שהוקם לראשונה בשנת 1620. ב-1930 נהרס המבנה ותחתיו הוקם המבנה הנוכחי, המשכן גם את בית הדין הדתי של העדה הקתולית בעיר, את בית הספר "טרה סנטה" ומוזיאון קטן בקומת המרתף, המציג את תולדותיה של הכנסייה ושל נצרת הקדומה. ליד הכניסה למנזר ניצב פסל מודרני משנת 1990 המתאר את המלאך גבריאל המבשר את הבשורה למרים. הפסל הוא תרומה מנמיביה, ועל בסיסו חקוקה תחינה להתפייסות ולהרמוניה באפריקה הדרומית. ברקע לכתובת ההקדשה רשומים שמותיהן של מדינות דרום היבשת.
מצפון למנזר שוכנת כנסיית יוסף הקדוש, שלפי מסורת מימי הביניים הוקמה במקום שבו שכן בית המלאכה של יוסף הנגר, בעלה של מריה. מבנה הכנסייה הנוכחי הוקם בשנת 1914 על-גבי התוואי של כנסייה צלבנית קודמת, וסגנונה נאו-רומנסקי. לידה ניצב מגדל פעמונים רבוע שגגו אדום.
בין המנזר לכנסיית יוסף הקדוש שוכן גן קטן שבמרכזו עמוד נושא כותרת קורינתית, ועל בסיסו רשום ביוונית "XAIPE MAPIA" (שלום מרים) ובלטינית "IUBILAEUM ANNUS DOMINI MM" (יובל האלפיים לשנת האדון).
פסל הבשורה בכניסה למנזר
העמוד לזכר שנת היובל בגינה
הכיתוב בבסיסו של עמוד היובל
לאורך חזית המנזר הפרנציסקני. מראה מצפון מכיוון כנסיית יוסף הקדוש
כנסיית הבשורה הוא המבנה הייחודי והבולט ביותר בנצרת, והיה לסמלה המוכר ביותר של העיר. הכנסייה בנויה משני מפלסים גדולים הנבדלים לחלוטין זה מזה. המפלס התחתון, או הקריפטה, משמר את מערת הבשורה ואת השרידים העתיקים שנמצאו מתחת לכנסייה, והמפלס שמעליו הוא כנסייה מודרנית. שני המפלסים מקושרים זה לזה באמצעות פתח גדול בתקרת הקריפטה (רצפת הכנסייה), שצורתו כשל מתומן. הפתח נמצא מתחת לכיפת המבנה, והוא פיר פתוח המאחד את כל חלקי הכנסייה. אורכה של הכנסייה 44.60 מטרים, והיא קצרה בצידה המערבי בחמישה מטרים מהכנסייה הצלבנית בשל אילוצים גאוגרפיים הקשורים בתוואי רחוב הבשורה הסמוך. רוחבה של הכנסייה 27 מטרים, וגובהה הפנימי, מרצפת מפלס מערת הבשורה שבקריפטה ועד הנקודה הגבוהה ביותר בכיפה, הוא 49 מטרים.
הכנסייה עשירה מאוד בדימויים ובסימבוליות, המוקדשים בראש וראשונה למרים ולבשורה. אלה כוללים שילובים שונים של האותיות "A" ו-"M", שתי האותיות הראשונות של המילים "AVE MARIA" ("אווה מריה" - "שלום מרים") שבהן נפתחת הבשורה, ומסיבה זו רוב המעברים בכנסייה בנויים בצורת קשתות מחודדות. סמלים נוספים הם הספרה 8 המסמלת בנצרות את הרוחניות ואת החיים, וכן כפולותיה; וכביטוי לפולחנה העולמי של הבתולה, יש בכנסייה מגוון יצירות אמנות בסגנונות שונים מכל רחבי תבל.
החזית המערבית
החזית המערבית של הכנסייה מוקדשת לבשורה, והיא פונה לעבר שער הכניסה ברחוב הבשורה. קבועות בה דלתות הכניסה אל הקריפטה (הכנסייה התחתונה). החזית קעורה ובשני צדדיה שני מגדלים מתומנים עטורי כיפות מחודדות בגוון אפור. חלקה העליון של החזית בנוי בצורת גמלון עם מעקה אבן משופע.
כמו יתר הכנסייה, החזית עשויה אבן בהירה ולרוחבה פסים של אבן בגוון ורוד. בפסים הוורודים שבחזית מופיעים עיטורים המייצגים את יסודות הבריאה - הארץ המיוצגת על ידי פרחים וציפורים, הים המיוצג על ידי גלי ים ודגים, האש המיוצגת בלשונות להבה, והשמים המיוצגים על ידי כוכבים.
בבסיסה של החזית שלוש דלתות, ומימין ומשמאל להן שתי קבוצות של 14 חלונות קטנים, המסודרים בצורת פירמידה, או האות A, המצביעה כלפי מעלה. מעל הדלת המרכזית קבועים 24 חלונות, גם הם ערוכים בצורת האות A ומצביעים כלפי מעלה. חלונות אלה, שכוללים ויטראז'ים צבעוניים, הם חלונות הספינה הראשית בכנסייה העליונה. בשני חלונות נוספים מעל שתי הדלתות הצדדיות נראה סמל המסדר הפרנציסקני (יד ערומה ויד לבושה) וצלב ירושלים.
חלקה התחתון של החזית מוקדש לבשורות ולמבשרים על בואו של ישו. על שורת האבנים הוורודות שמעל הדלת נכתב הפסוק מהבשורה על-פי יוחנן, פרק א', פסוק 14:
"VERBUM CARO FACTUM EST ET HABITAVIT IN NOBIS"
"והדבר נהיה בשר וישכון בתוכנו"
מעל כיתוב זה, משני צדדיו של החלון המרכזי, נראים ארבעת המבשרים. משמאל ניצבים מתי ומרקוס המבשר, ומימין לוקאס ויוחנן כותב הבשורה. הדמויות חצובות באבן ומופיעות לצד סמליהן המוכרים - מלאך, אריה, פר ונשר בהתאמה. עוד מופיעים שני פסוקים מהברית הישנה. משמאל לדמותו של מתי מופיע הפסוק מבראשית, ג', י"ד–ט"ו:
"AIT DOMINUS AD SERPENTEM IPSA CONTERET... CAPUT TUUM ET TU INSIDIABERIS CALCANEO EIUS"
"וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ... הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב"
המתאר את העונש שהטיל אלוהים על הנחש לאחר חטא עץ הדעת, ולפי הפירוש הנוצרי, הוא מתייחס לישו, זרע האישה, שידרוס את הנחש, המייצג את השטן. מימין ליוחנן נכתב הפסוק מישעיהו, ז', י"ד. פסוק זה מדגים את התפיסה של ישו כמי שבלידתו מכפר על חטאיו של אדם הראשון:
"ECCE VIRGO CONCIPIET ET PARIET FILIUM ET VOCABITUR NOMEN EIUS EMMANUEL"
"הִנֵּה הָעַלְמָה (בתולה), הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ, עִמָּנוּ אֵל"
חלקה העליון של החזית מוקדש לבשורה. מופיע בו הכיתוב "ANGELUS DOMINI NUNTIAVIT MARIAE" ("מלאך אלוהים בישר את מרים"), ומעליו משמאל נראה גבריאל, המבשר את הבשורה לבתולה. מעל שתי דמויות אלה, במרכז גג החזית, ניצב פסל הצלוב שגובהו יותר משלושה מטרים. כל הדמויות והדימויים המופיעים בחזית, החל ביסודות הבריאה, דרך הבשורות וכלה בבשורה למרים, מכוונים אל פסל זה בראשה של הפירמידה.
פרט: פרחים וציפורים בשורת האבנים התחתונה, וגלים ודגים בשורה שמעליה
לוקאס ויוחנן
מתי ומרקוס
החלון המרכזי, הבשורה למרים ופסל ישו בחלק העליון של החזית
ארבעת השליחים גם יחד
דלתות החזית המערבית
בחזית המערבית קבועים שלושה פתחים המובילים אל מבואה שבה ניצבות שלוש הדלתות אל הקריפטה. מעל הפתח המרכזי חצוב סמל הכי רו, ומשני צדדיו נראים המלאך האוחז במאזניים והבתולה האוחזת בצלב. תקרת המבואה מכוסה בפסיפס צבעוני שבו צורות גאומטריות וצלבים. הדלתות עצמן עשויות נחושת וארד. הדלת המרכזית מוקפת במסגרת גרניט, ובמרכזה נראה סמל השילוש הקדוש - אלוהים, היונה, המייצגת את רוח הקודש, והצלוב בעת הצליבתו. משמאל להם מופיע הפסוק מהאיגרת אל העברים (פרק א', פסוק 1):
"MULTIFARIAM MUTISQUE MOIDIS OLIM DEUS LOQUENS PATRIBUS IN PROPHETIS"
"האלהים... דבר מקדם פעמים רבות ובפנים שונים אל אבתינו ביד הנביאים"
מימין מופיע הפסוק מהבשורה על-פי לוקאס (פרק ו', פסוק 13):
"VOCAVIT DISCIPULOS SUOS ET ELEGIT DUODECIM EX IPSIS QUOS ET APOSTOLOS NOMINAVIT"
"אסף אליו את תלמידיו ויבחר מהם שנים עשר אשר גם קרא להם שליחים"
הרעיון המובע בשני הפסוקים, האחד מתייחס לאירועים שקדמו להופעתו של ישו והאחר למעשיו של ישו, מובע גם במשקוף הדלת. צד שמאל שמתחת לפסוק הראשון מוקדש לדמויות החשובות בברית הישנה, שחזו, לפי המסורת הנוצרית, את בואו של הצלוב - אדם הראשון, אברהם, שלמה, יצחק, יעקב, נח, אליהו, משה, ירמיהו, שמואל ודוד וכן יוחנן המטביל, הנחשב למבשרו של ישו. הצד הימני מוקדש לשנים-עשר השליחים.
על הדלת עצמה מופיעים שישה מאורעות מחיי ישו על רקע סצינות הקשורות בהם - לידת ישו על רקע סצנות סגידת האמגושים, סגידת הרועים, הבריחה למצרים, טבח התמימים, ישו בחברת יוסף הקדוש לצד תיאורו בין המורים, טבילת ישו לצד השבת בן האלמנה לחיים, הדרשה על ההר על רקע סירת דייגים, צליבת ישו לצד תחייתו.
הדלת השמאלית מוקדשת לברית בין האדם לאלוהים, ומתוארים בה חטא עץ הדעת ועונשיהם של אדם וחוה, דימויים המסמלים את זרע האישה שידרוס את ראש הנחש. בהמשך מופיעות תיבת נח והצלת נח מהמבול, וכן הברית שכרת עמו אלוהים. עוד מופיעות ברית בין הבתרים, אברהם ועקדת יצחק. הנצרות רואה במי המבול סמל לטבילה, תיבת נוח היא משל לכנסיית האל, ועקדת יצחק היא משל למסירתו של בן האלוהים למותו למען גאולת האדם ומחילת חטאיו.
הדלת הימנית מתייחסת לאירועים מהברית הישנה שניבאו את בואו של ישו. למעלה נראים המדונה והילד, ומתחתיהם מופיעים, בין היתר, יונה הנביא, ששהה שלושה ימים בבטן הדג, סמל לשהותו של ישו בקבר במשך שלושה ימים; נבואת ישעיהו על התעברות העלמה; והפסוק "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב" (במדבר, כ"ד, י"ז) ולצידו מגן דוד, סמל למלכות ישו אשר יצא מקרב ישראל.
החזית הדרומית
החזית הדרומית של הכנסייה מוקדשת למרים. היא פונה אל האכסדרה, ובמרכזה שער המוביל גם הוא אל הקריפטה. מעל השער גומחה בצורת משושה הקבועה בין שני חלונות, ובה ניצב פסל ארד של הבתולה. מעל פסל זה מרפסת עם מעקה מתכת מסוגנן, שנועדה לאירועים רשמיים, ושהגישה אליה היא מהכנסייה העליונה. על שורות האבנים הוורודות, משני צדדיהם של השער והמרפסת, מופיע נוסחה המלא של תפילת "Salve Regina" (הושיעי מלכה").
השער מוביל למבואה מעוטרת בפסיפס צבעוני. במבואה נראה כינור והכיתוב "כינור המלך" בלטינית (משמאל), ומימין אונייה ומתחתיה הכיתוב "אוניית הגאולה". שני אלה הם סמלים המיוחסים לבתולה, וכך גם שילוב האותיות A ו-M, ראשי התיבות הלטיניים של ברכת המלאך לבתולה, המופיע בתקרת המבואה.
דלתות החזית הדרומית
שלוש הדלתות במבואה עשויות ארד והן מתנה של נוצרים מארצות הברית. התבליטים על דלתות אלה פחות מוקצנים מאלה שעל דלתות החזית המערבית, וקוויהם פשוטים יותר. על הדלת המרכזית נראים שנים-עשר תבליטים המתארים באופן כרונולוגי אירועים מחייה של הבתולה בעולם הזה ולאחר שזכתה בחיי נצח. בשורה התחתונה נראים, משמאל לימין, העיבור ללא חטא, הצגת הבתולה בבית המקדש, נישואי מרים והבשורה למרים. בשורה שמעליה הביקור, לידת ישו, בקשת מרים מישו בעת החתונה בקנה, וסבלה של הבתולה בעת הצליבה. השורה העליונה מתארת את הפייטה, עליית הבתולה לשמים, הכתרתה במרומים ואת מרים כאם הכנסייה (Mater Ecclesiae). על שתי דלתות הצד מוצגים פסוקים ואירועים משיר השירים, הרומזים, לפי המסורת הנוצרית, למרים.
השער בחזית הדרומית
בית השער ובו האונייה (צד ימין)
בית השער ובו כינור המלך (צד שמאל). למעלה נראים ראשי התיבות A ו-M
הדלת האמצעית
החזית הצפונית
החזית הצפונית קטנה בשטחה משתי החזיתות האחרות, שכן היא מקבילה רק למפלס הכנסייה העליונה. מסיבה זו, כיפת הכנסייה, הגדולה בלאו הכי, נראית גדולה עוד יותר מכיוון זה. לעומת החזית המערבית והחזית הדרומית, החזית הצפונית פשוטה יותר והיא איננה עשירה בדימויים דתיים ואמנותיים. למעשה היא נדמית למבנה מבוצר, וקבועה בה שורה של חלונות צרים וקטנים, עשויים זכוכית צבעונית, ומעליהם שורה של פתחים קטנים. שתי הדלתות שבחזית זו קטנות יחסית ואין להן מבואה, והן נמצאות במרחק גדול אחת מהשנייה. מוטיב פסי האבן הבהירים והוורודים, המקיף את מבנה הכנסייה מכל צדדיו, ממשיך גם בצידו הצפוני, אך הפסים הוורודים אינם מעוטרים ואינם נושאים מסר אמנותי או דתי. הסיבה העיקרית לדלות האמנותית של צידו זה של המבנה, היא בכך שבחזיתו ניצב מבנה הבפטיסטריום של הכנסייה, השוכן בליבה של רחבה מעוטרת. אל שני אלה - בית הטבילה והרחבה - ממוקדת תשומת הלב במקום.
דלתות החזית הצפונית
שתי הדלתות מובילות, כאמור, אל הכנסייה העליונה. על כל אחת מהן סוכך גג קטן ומעליהן גמלון. הדלת השמאלית מוקדשת לשליחות בקרב היהודים ("הַנִּמּוֹלִים"). בגמלון שמעליה, מעל לכיתוב "Mater Christi" ("אם המשיח"), מתואר מעמד לידתו של ישו, ומשני צדדיו הערצת שלושת האמגושים וסגידת הרועים. הדלת הימנית מוקדשת לשליחות בקרב הגויים, ובגמלון שמעליה, מעל לכיתוב "Mater Ecclesiae" ("אם הכנסייה"), נראית דמות אישה מוקפת במאמינים הסוגדים לה. על הדלתות עצמן מופיע הפסוק מהבשורה על-פי לוקאס (פרק ב', פסוק 32):
"LUMEN AD REVELATIONEM GENTIUM, ET GLORIAM PLEBIS TUAE ISRAEL"
"אור לגלות עיני הגוים, ותפארת ישראל עמך"
פסוק זה הוא חלק מתפילת נונק דימיטיס, שנאמרה על ידי שמעון הקדוש כאשר ישו התינוק הובא לבית המקדש. הוא מגלם את רעיון השליחות הן בקרב הגויים והן בקרב ישראל; וכל אחד משני חלקיו מופיע על הדלת המתאימה. שלושת התבליטים הגדולים על הדלת השמאלית, מוקדשים להתגלות בפני היהודים - התגלות המלאכים בפני שלושת הרועים, הבשורה למרים ומעמד בחירת השליחים, שהיו דייגים בכנרת. משמאל לאלה נראים תבליטים קטנים המתארים את אילן היוחסין של ישו. על הדלת הימנית שלושה תבליטים גדולים המתארים התגלות בפני הגויים - הערצת האמגושים (המכונים גם "חכמי קדם" או "מלכי המזרח"), ירידת רוח הקודש בדמות יונה על השליחים בפנטקוסט למען יפיצו את הבשורה בקרב העמים, וכן את פאולוס הקדוש, השליח לגויים. התבליטים הקטנים על הדלת מתארים את סיפור יונה הנביא והדג.
הקריפטה
הכניסה הראשית אל הקריפטה היא דרך הדלתות הקבועות בחזית המערבית של הכנסייה. דלת כניסה נוספת נמצאת בחזית הדרומית של המבנה, והיא מובילה אל מרכזה. המפלס התחתון של כנסיית הבשורה איננו קריפטה רגילה. אף שהוא שוכן מתחת לכנסייה העליונה, בדומה לקריפטות אחרות, הוא אינו משמש לקבורה, מראהו הנוכחי הוא תוצר של בנייה ועיצוב מודרניים, והוא חופף בשטחו לכל שטחה של הכנסייה שמעליו. לכן ניתן לתאר את המפלס התחתון גם ככנסייה נפרדת. רוב שטח הקריפטה שוכן במפלס הכנסייה הצלבנית מהמאה ה-12, והיא מעוצבת בפשטות, תוך שימת דגש על הממצאים הארכאולוגיים שנמצאים בשטחה.
הבא בשער הכניסה הראשי נכנס אל חלקה המערבי של הקריפטה המשתרע על פני כמחצית משטחה. סמוך לכניסה קבועים בקיר לוחות שיש המעלים על נס את תרומתם של העושים במלאכת הקמת המבנה והחפירות הארכאולגיות. לוח שיש נוסף בלטינית ובערבית מאזכר את שמו של האמיר הדרוזי פח'ר א-דין השני, שליט הגליל אשר התיר לפרנציסקנים להקים מחדש את כנסיית הבשורה בשנת 1620. בצידו הצפוני של האולם, לאורך קיר המבנה החיצוני, ניצבים שרידי הקיר הצפוני של הכנסייה הצלבנית, והוא בולט אל מחוץ לחזית המערבית של הכנסייה. בקיר הדרומי של האולם קבועים מספר חלונות זכוכית צבעונית, מתנת אוסטריה, אשר יחד עם שני חלונות משני צדדיה של דלת הכניסה המערבית, מחדירים אליו אור קלוש. למרות גודלו, שטח זה ריק כמעט לחלוטין, ולמעשה רק עמודי הבטון המזוין המסיביים, התומכים בתקרת צלעות בטון מודרנית בגובה של שבעה מטרים, ניצבים בחלל הריק. האור המועט, יחד עם הריקנות, משרים תחושה של מסתורין. רצפת הקריפטה עשויה מתשליב של אבנים שחורות ולבנות, המונחות באלכסון ויוצרות אשליה של ירידה במדרגות לכיוון מערת הבשורה בהמשך החלל.
במחצית האולם לערך, משתנה לחלוטין האווירה שהוא משרה. במקום זה מפנה התקרה הנמוכה את מקומה לפתח המתומן דרכו ניתן לצפות אל הכנסייה העליונה ואל הכיפה. דרך פתח זה קורן אל החלל אור מלמעלה, כדימוי לרוח הקודש אשר ירדה ונחה על הבתולה. גרמי מדרגות מובילים לשקע גדול ברצפה, היורד בשני מטרים נוספים אל רחבה במפלסן של מערת הבשורה והכנסייה הביזנטית. כאן, גובה התקרה סביב הפתח הקבוע בה הוא תשעה מטרים, והגובה הכולל עד קצה הכיפה הוא 49 מטרים. תחושת המרחב מתעצמת לאור העובדה שאין בשטח הרחבה עמודים התומכים בתקרה, והיא נחה על עמודי ענק הניצבים מסביבה.
הרחבה היא בית תפילה מוקף קירות נמוכים, שגובהם עולה במספר שלבים עד למפלסם של חלקי הקריפטה האחרים. קירות אלה מחופים באבן, ובחלקם הם חופפים לתוואי קירות הכנסייה הביזנטית הקדומה. כך לדוגמה, צידה המערבי של הרחבה בנוי בצורת חצי מעגל, שכן הוא חופף לאפסיס הביזנטי. רצפת הרחבה עשויה שיש ובמרכזה מזבח הניצב על במה קטנה. במקומות שונים ברחבה וסביב לה, משולבים בה משטחי פסיפס ושרידים קדומים נוספים. מוקד הרחבה נמצא במערת הבשורה שמצפון לה, ולכן בית התפילה שבה פונה צפונה, ולא מזרחה כמקובל. מערת הבשורה נמצאת בתוך קומפלקס של מבנים וכוכים מתקופות שונות, הנמצא מאחורי סורג ברזל מסוגנן. בחזיתה ארבעה עמודי גרניט ביזנטיים הנושאים מנורות, ומעליה תלויה חופת עץ גדולה שעליה תבליטים מוזהבים. במערה עצמה ניצב מזבח נוסף שעליו כיתוב בצבע זהב לאמור:
"VERBUM CARO HIC FACTUM EST"
"כאן נהיה הדבר לבשר"[12]
התוספת "כאן" (HIC) היא ייחודית, ואיננה מופיעה בשום מקום אחר בעולם, אפילו לא בחזית המערבית של כנסיית הבשורה עצמה. בקצה המזרחי של הקריפטה, שוב במפלס הכנסייה הצלבנית, שוכנים שלושה אפסיסים, שבכל אחד מהם מזבח עשוי משרידים ארכאולוגים שנמצאו באתר. האפסיס הצפוני (השמאלי) משמר את המבנה הצלבני בצורה הטובה ביותר, וקבוע בו חלון צלבני אופייני. מעל האפסיס האמצעי תלויה חופה גדולה מכוסה בנחושת, וממנה תולה קרוסיפיקס. כאן גם הותקן עוגב הכנסייה התחתונה. באפסיס הימני (הדרומי) מזבח הנח על עמוד העשוי מכותרות צלבניות.
דלת בפינה הצפון-מזרחית של הקריפטה מובילה אל חדר המלבושים, השוכן בבניין המנזר הפרנציסקני.
הרחבה השקועה במפלס הכנסייה הביזנטית. מאחורי המזבח נמצאת מערת הבשורה. ברקע עמודי הבטון התומכים בתקרה
פסיפסים בחזית מערת הבשורה
מערת הבשורה
האפסיס השמאלי והחלון הצלבני
חדר המלבושים
המקום שבו היה הדבר לבשר
גרמי המדרגות
הכניסה הראשית אל הכנסייה העליונה היא דרך שתי הדלתות הקבועות בחזית הצפונית של המבנה והמוליכות אליה מהרחבה הצפונית, אולם שלושה גרמי מדרגות מקשרים ישירות בין שני מפלסי הכנסייה. האחד קבוע בקיר הדרומי של המבנה, ושני האחרים נמצאים בשני המגדלים שבקיר המערבי, מימין ומשמאל לכניסה הראשית אל הקריפטה. במגדלים אלה מתפתלים שני גרמי מדרגות לולייניות עשויות משיש בהיר. הקירות מחופים באבן בהירה, והחלל מואר היטב באור החודר דרך שורה של חלונות זכוכית צבעונית, המטפסים לאורך קירות החלל במקביל למדרגות. ליד כל חלון כתובת גרפיטי חומה המצטטת מדברי אבות הכנסייה ומסבירה את הנראה בחלון. בחלונות נראים סמלים נוצרים כמו דמותה של אם הכנסייה וצלב, לצד סמלים יהודים כמו מגן דוד ומנורה.
הכנסייה העליונה
הכנסייה העליונה חופפת את תוואי הקריפטה שמתחתיה, ועל-כן, גם את תוואי הכנסייה הצלבנית מהמאה ה-12. היא עשויה מחלל אחד ללא טרנספט; ושתי שורות עמודי הבטון, התומכים בגג המבנה בחלקו המערבי של האולם, אינם מחלקים אותו לשלוש ספינות נפרדות ממש. החלק המזרחי של הכנסייה, השוכן מתחת לכיפה, פנוי מעמודים, והוא יוצר חלל רבוע וגדול, שאורך כל אחת מצלעותיו הוא 25 מטרים. בקצה המזרחי של האולם קבועים שלושה אפסיסים, הניצבים גם הם מעל האפסיסים שבקריפטה.
אופייה של הכנסייה העליונה שונה לחלוטין מזה של הקריפטה. ראשית, היא מוארת היטב על ידי האור החודר מלמעלה דרך הכיפה המרכזית והכיפה המשנית שמאחוריה. שנית, היא נראית גדולה יותר, שכן, אף על פי ששטחה זהה לזה של הקריפטה שמתחתיה, הכנסייה העליונה גבוהה יותר, ותקרתה מתנשאת לגובה של 12 מטרים. בנוסף, הפתח בתקרת הכנסייה העליונה, שמעליו נחה הכיפה, גדול יותר מהפתח המתומן הקבוע בתקרת הקריפטה (וברצפת הכנסייה עצמה). שלישית, לעומת הריק המסתורי של הקריפטה, הכנסייה העליונה עמוסה באלמנטים אמנותיים רבים, הניבטים בצפיפות מכל עבר. חלק גדול מיצירות אלה נתרם על ידי אומות שונות, ולכן אין ביניהן התאמה כלשהי. הן עשויות בטכניקות פלסטיות שונות, וחלקן מצטיין בצבעים עזים ורבים, לעיתים על גבול המצועצע. גם הרצפה עשויה מפיסות שיש צבעוניות, המצטרפות לסמלים, לכתובות, לדמויות ולעצמים אחרים. מעל כל אלה מתנשא יער עמודים וקורות בטון מזוין, שבעוד שבקריפטה הוא נחבא מן העין, בכנסייה העליונה לא ניתן להתעלם מנוכחותו.
לאורך קירות האורך של הכנסייה, מוצגות יצירות אמנות שנתרמו על ידי אומות שונות ואשר עוסקות כולן בבתולה. כמו היצירות באכסדרה שבחצר הכנסייה (ראו להלן), גם היצירות בכנסייה העליונה משקפות את המסורת האמנותית והדתית של המדינות השונות. ארבע-עשרה תחנות הצלב מיוצגות בליווי כיתוב בערבית, מאפיין מקומי ייחודי בכנסייה.
הקיר המערבי
במרכזו של הקיר המערבי קבועים 24 חלונות זכוכית צבעונית הערוכים בצורת האות A. חלונות אלה הם החלונות הנראים בחזית המערבית מעל לדלת הכניסה אל הקריפטה. בחלונות נראה מעמד הבשורה משולב בשושנים צחורות, המסמלות את בתוליה של מרים. משני צידיהם של החלונות קבועים הפתחים אל גרמי המדרגות הלולייניות המובילים אל המפלס התחתון. מעליהם ארבע תמונות עשויות שיש, שתיים בכל צד. בתמונה השמאלית ביותר נראה ישו מעניק מפתחות לפטרוס, סמל למפתחות השמים ולסמכות למחילת חטאים. מימין לה נראה הבן החוטא המתקבל על ידי אביו בזרועות פתוחות. התמונה הימנית ביותר מתארת את הרועה הטוב, ומשמאל לה נראית מרים המגדלית רוחצת את רגליו של ישו ומנגבת אותן בשערה. ארבע הסצינות מייצגות סליחה ומחילה.
יצירות הקיר המערבי (מימין לחלון)
חלון הקיר המערבי
יצירות הקיר המערבי (משמאל לחלון)
האפסיסים
האפסיס המרכזי מואר היטב באור החודר מהכיפה המשנית שמעליו. על קיר האפסיס פסיפס גדול בשטח של 140 מ"ר, המוקדש לכנסייה. בחלקו העליון של הפסיפס מופיע הכיתוב: "UNAM SANCTAM CATHOLICAM APOSTOLICAM" שהוא תיאורה של הכנסייה בתפילת קרדו: "האחת, הקדושה, הקתולית והשליחית". עוד נראים בחלק זה סמלו של האל האב (משולש שבמרכזו עין) והיונה המייצגת את רוח הקודש. התמונה עצמה מתארת סצנה רבת דמויות, אך שתי הדמויות הבולטות ביותר נמצאות בחלקה העליון. אלה הן דמויותיהם של ישו הניצב בידיים פרוסות, ושל פטרוס, בכיר השליחים, העומד לימינו ומביט אליו. הבתולה ישובה ברקע השמאלי מאחורי ישו, כשהיא לבושה בכחול ומוכתרת בכתר מלכות. יתר הדמויות ערוכות בשתי תהלוכות בשני צדדיו של המעמד. מימין ומשמאל לסצנה המרכזית נראים חלק מהמקומות הקדושים לנצרות בארץ הקודש.
קירות האפסיס השמאלי (הצפוני) משלבים פרסקאות וגרפיטי. במרכזו של קיר האפסיס נראה צלב ירושלים אדום על רקע חום. משני צדדיו מתוארות פעולותיהם של הנזירים הפרנציסקנים בקרב הקהילה, וארבעה פסלים של קדושים פרנציסקנים קבועים בקיר. התקרה מימין מתארת את צליבת ישו ומשמאל נראה אב המסדר, פרנציסקוס מאסיזי, הצופה בו ופצעי הסטיגמטה מופיעים על גפיו וחזהו.
האפסיס הימני (הדרומי) מתאר את מאבק הטוב ברע. בתקרה הימנית נראית דמות כהה המרימה את ידה הימנית לאות איום, לצד מוראות המלחמה. מול אלה, בתקרה השמאלית, ניצבים האל, המיוצג על ידי עין בתוך משולש, ובתי ירושלים החדשה שאור האל קורן עליהם. בגב האפסיס קבועה תיבת לחם הקודש.
האפסיס הימני
הפסיפס באפסיס המרכזי
האפסיס השמאלי
הכיפה והגג
כיפת הכנסייה עשויה מבטון מזוין, וחלקיה הובאו לאתר כשהם מוכנים. מאחר שהכנסייה שוכנת במרכז העיר נצרת, אזור הנמצא בעמק, יצר מוציו כיפה גדולה, כמעט חסרת פרופורציות למבנה עליו היא ניצבת, הכל כדי להבליט את נוכחותה בנוף העירוני. כדי להגביה את הכיפה עוד יותר, בנה אותה מוציו בצורת חרוט תלול, ובראשה קבע מנורה גדולה העשויה מאבן והנדמית למגדלור - סמל לאור האלוהי הקורן מהבשורה. הכיפה שלה 16 צלעות, מדמה שושן צחור, סמל לבתוליה של מרים. היא נחה על לוג'יה מסוגננת עשויה מאבן, שגם בה 16 צלעות, ובכל צלע שלושה פתחים. הלוג'יה קבועה בתורה על מבנה מתומן גדול עשוי בטון ומחופה באבן. במתומן קבועים 16 חלונות, שניים בכל צלע - ב-12 מהם נראים השליחים, באחד נראים הורי מרים ובאחד מרים בינקותה. שני החלונות הנותרים מוקדשים לאפרים הסורי ולברנאר מקלרבו, המייצגים את ההוראה הכנסייתית המזרחית והמערבית בהתאמה. גובהה הכולל של הכנסייה מהקרקע ועד קצה המנורה הוא 66 מטרים.
בצידה הפנימי ניצבת הכיפה מעל הפתח המתומן שמחבר בין שני מפלסי הכנסייה, ועל כן היא נראית משניהם. אף על פי שמעטפתה החיצונית עשויה מ-16 צלעות, בצידה הפנימי 32 צלעות, הנדמות לפרח ענק המכסה מעל המקום הקדוש. המבנה המתומן עליו נחה הכיפה ו-16 חלונותיו נראים היטב גם מתוך חלל הכנסייה.
מעל האפסיס האמצעי של הכנסייה העליונה, קבועה בגג הכנסייה כיפה נוספת בצורת פירמידה שלה ארבע צלעות. פירמידה זו שטוחה מידי מכדי שניתן יהיה לראות אותה ממתחם הכנסייה, מה גם שהכיפה הענקית שמונחת על המבנה ממערב לה, מסתירה אותה לחלוטין. עם זאת, ניתן להבחין בה מהרחובות הסמוכים. גגה של הפירמידה אפור בדומה לכיפת הכנסייה, והוא נח על לוג'יה המחדירה אור שמש, הקורן אל האפסיס המרכזי. בראש הפירמידה ניצב פסל של מעמד הצליבה, ובו קרוסיפיקס ודמויותיהם יוחנן המטביל והבתולה משני צדדיו. ליד הפירמידה ניצב מתקן הנושא את פעמוני הכנסייה.
האכסדרה
לאורך חומתו החיצונית של המתחם, שוכנת אכסדרה המקיפה את הכנסייה ממערב ומדרום. אורכה 105 מטר ורוחבה ארבעה מטרים. היא נושאת גג בטון משופע ונתמכת על ידי עמודי אבן שביניהם קורות בצורת האותיות A ו-M. במרכזה של האכסדרה הוקם מבנה גבוה יותר הנישא על-גבי שתי קשתות. המבנה נושא בתורו גג משופע ממנו תולה מנורה. המבנה - השובר למספר מטרים את הקו הרציף של האכסדרה ואת חומת המתחם - הוא מרפסת תצפית דרומה לכיוון רחוב פאולוס השישי ואל עבר בתי העיר נצרת. על ארבעת עמודי המבנה קבועים דיוקנותיהם של האפיפיורים יוחנן העשרים ושלושה, פאולוס השישי, יוחנן פאולוס השני ובנדיקטוס השישה עשר. מתחת לשמו של יוחנן העשרים ושלושה רשום באיטלקית ובערבית: "נתן את אישורו לפרויקט כנסייה הבשורה, 1959", בעוד שמתחת לשמות שלושת האפיפיורים האחרים נרשם מועד ביקורם באתר.
לאורך קיר האכסדרה מוצגות עשרות יצירות אמנות שנתרמו על ידי מדינות שונות ברחבי העולם. היצירות עשויות מחומרים שונים, כגון פסיפס או אריחי חרסינה, וכל אחת מהן מבטאת את המסורת האמנותית והדתית של המדינה אשר תרמה אותה. כל היצירות מציגות את הבתולה בדרכים המקובלות - המדונה והילד, הפייטה, לאחר הכתרתה במרומים וכיוצ"ב. מעבר לסגנונות הייחודיים, משלבות חלק מהיצירות מוטיבים לאומיים ברורים, כמו צבעי דגל הלאום, כיתוב בשפה הלאומית או תיאורה של הבתולה בדמותה כקדושה המגנה המקומית. דוגמאות לכך יש בתרומת קטלוניה ששלחה את דיוקנה של המדונה השחורה ממונטסראט, ובתרומת אקוודור שהקיפה את גבירתנו של ההתגלות מאל קינצ'ה בדגל הלאומי. חלק מהתאורים זרים לעין המערבית, כמו תרומתה של תאילנד (תמונה להלן), המציגה את הבתולה בסגנון תאי, כשכתפה הימנית חשופה לחלוטין.
בקצה המזרחי של רחבת האכסדרה ניצב פסל המציג את המפגש האקומני בין האפיפיור פאולוס השישי לבין אתינגורס, פטריארך קונסטנטינופול בין השנים 1948–1972, שהתקיים בירושלים בעת ביקורו הקצר של האפיפיור בישראל ב-1964. הכיתוב למרגלות הפסל הוא באנגלית, בערבית ובאיטלקית.
מבט לאורך החזית הדרומית של הכנסייה, לעבר האכסדרה המערבית.
מבנה התצפית לעבר נצרת במרכזה של האכסדרה הדרומית. על עמודי המבנה נראים דיוקניהם של האפיפיורים יוחנן העשרים ושלושה ופאולוס השישי
הפסל בקצה המזרחי של רחבת האכסדרה, המנציח את מפגשו של האפיפיור פאולוס השישי עם אתינגורס
לוחית לזכרו של פאולוס השישי
הגן
בפינה הצפון-מערבית של המתחם שוכן גן מדורג שבו דשא ועצי דקל. קומות הגן נתחמות בחומת אבן בהירה, ותעלת מים קטנה עשויה משיש בהיר, חוצה אותו. לאורכה של התעלה ארבעה מפלי מים הנוצרים כתוצאה מהפרש הגבהים שבין הרחבה הגדולה מצפון לכנסייה, לבין רחבת הכניסה אל המתחם, אל מול החזית המערבית. המפל התחתון הוא הגבוה מבין הארבעה, והוא עשוי מפיסות שיש כהות. במרכזו עיגול שיש מוקף במעוין, שבו מופיע סמל כי רו משולב בסמל אלפא ואומגה בצבע אדום, ומשני צדדיו הכיתוב ביוונית ובלטינית "בה היו החיים"[13].
לפני המפל פודיום ועליו פסל לבן של מרים, הניצב במרכזו של מתומן מרוצף באבנים מחוספסות בצבעי שחור ולבן (פסל זהה הוצב מעל קברו של אלפונס רטיסבון במנזר האחיות ציון בעין כרם). צבעו הלבן של הפסל בולט על רקע מפל השיש השחור שמשמש לו כרקע. הגן נתחם בצידו הדרום-מזרחי ובצידו המזרחי בגרם המדרגות העולה מרחבת הכניסה אל הרחבה הצפונית. העולים במדרגות רואים לימינם את השרידים הארכאולוגים שמתחת לרחבה.
הבפטיסטריום והרחבה הצפונית
הבפטיסטריום ניצב במרכזה של הרחבה שמצפון לכנסייה, במפלס הכניסה אל הכנסייה העליונה, והוא מתנתם של מאמינים מגרמניה. כנהוג, צורתו כשל מתומן, והוא נושא גג אפור התואם את כיפת הכנסייה. רובו עשוי מאבנים בהירות, אך חמש מצלעותיו עשויות משילוב של זכוכית שקופה וצבועה, המתארת באופן מופשט אשכולות ענבים ועלי גפן. במבנה עצמו אגן טבילה ופסל של טבילת ישו בידי יוחנן המטביל. על הקיר תמונת פסיפס מופשטת של נהר הירדן, ועל הרצפה פסיפס המדמה גלי מים. למעלה מופיע בערבית ובלטינית הפסוק מהבשורה על-פי מתי, פרק כ"ח, פסוק 19:
"לכו ועשו לתלמידים את כל הגוים וטבלתם אתם לשם האב והבן ורוח הקדש"
בחזית הבפטיסטריום גג מקורה הניצב על עמודים, והסוכך על חלק קטן מהשרידים הארכאולוגים השוכנים מתחת לרחבה. שרידים אלה נראים מתוך מבנה הבפטיסטריום. הבפטיסטריום ניצב במרכזה של רחבה גדולה הנחה על עמודים, ומגוננת על יתר המבנים הקדומים ששוכנים במפלס הקריפטה. הממצאים המוקדמים ביותר במקום הם של מערות מגורים המתוארכות למאה ה-8 לפנה"ס, וניתן לצפות בהם ממעברים שהוכשרו לשם כך. אף על פי שרוב הממצאים מוצגים אין סיטו, חלק מהפסיפסים הנראים במקום הובאו מרצפת המנזר ששכן בעבר מדרום לכנסייה.
הרחבה משתרעת על פני שטח של 800 מ"ר: אורכה מצפון לדרום הוא 55 מטר, ורוחבה נע בין 13 ל-16 מטר[14]. היא מעוטרת בשילובים של פיסות אבן כהות על רקע בהיר. בחלקה השמאלי, בצד הרחוק מהכנסייה, נראה סמל המסדר הפרנציסקני (יד מלובשה ויד ערומה על רקע צלב לטיני), ובצידה הימני נראה צלב ירושלים, סמלה של משמורת ארץ הקודש. בחלקה של הרחבה הקרוב אל הכנסייה מופיעות דוגמאות גאומטריות.
- מאשה הלוי, הדיון הפנים-כנסייתי על הקמת כנסיית הבשורה המודרנית בנצרת, קתדרה 126, עמ' 83–102
- אלי שילר, "תיאור כנסיית הבשורה החדשה", בתוך: נצרת ואתריה, קרדום 19 (1982), עמ' 64–71
- בלארמינו בגאטי, "כנסיית הבשורה בתקופה הצלבנית", "החפירות בכנסיית הבשורה", בתוך: נצרת ואתריה, קרדום 19 (1982)
- נורית כנען-קדר, המדונה של שיח הצבר, יד יצחק בן-צבי, 2009, עמ' 74–88
- אנטון בויאג'יאן, נצרת, כנסיית הבשורה, בית הדפוס הפרנציסקני, ירושלים, תשכ"ט
- החפירות הארכאולוגיות בכנסיית הבשורה, משמורת ארץ הקודש, נצרת (באנגלית)
- מאשה הלוי, דת סמליות ופוליטיקה : היבטים סמליים ופוליטיים בהקמת כנסיית הבשורה המודרנית בנצרת [עבודת תיזה], 2004 (הספר בקטלוג ULI)
- Masha Halevi, "The Politics Behind the Construction of the Modern Church of the Annunciation in Nazareth", The Catholic Historical Review, Volume 96, Number 1, January 2010, pp.27-55
- The Basilica of the Annunciation in Nazareth: Where the Word Became Flesh, ed. E. Segal, A. Pinkus and G. Fishhof (Germany: De Gruyter, 2020)
אתר האינטרנט הרשמי של כנסיית הבשורה
כנסיית הבשורה (נצרת), דף שער בספרייה הלאומית
- האתר הרשמי של משמורת ארץ הקודש (באנגלית)
- אתר נצרת (באנגלית)
- מגוון פריטים על כנסיית הבשורה באתר הספרייה הלאומית
- נצרת העיר הקסומה, באתר נצרת הקסומה (באנגלית)
- תמונות מאוסף פיסול צלבני בארץ ישראל - כנסיית הבשורה בנצרת מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
- נצרת: כנסיית הבשורה, באתר משרד החוץ (באנגלית)
- מידע על כנסיית הבשורה בקטלוג הספרייה הלאומית
- עליית האפיפיור פאולוס השישי לרגל אל ארץ הקודש: ביקור בבזיליקת הבשורה בנצרת (בצרפתית), באתר הכס הקדוש, 5 בינואר 1964
הנחת אבן הפינה לכנסיית הבשורה בנצרת, 1954, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
טקס חנוכת כנסיית הבשורה, בארכיון הסרטונים של Associated Press, 24 במרץ 1969 - ביקורו של יוחנן פאולוס השני בכנסיית הבשורה, בארכיון הסרטונים של Associated Press, 25 במרץ 2000
- נאום האפיפיור יוחנן פאולוס השני בעת ביקורו בכנסיית הבשורה, באתר הכס הקדוש, 25 במרץ 2000
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
