מדרש הביאור
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מדרש הביאור (אלביאן) הוא מדרש תימני על חמישה חומשי תורה, על ההפטרות ועל מגילות אסתר ואיכה, שחיבר בשנת 1441 הרב סעדיה בן דוד אלד'מארי. חלקים מהמדרש מכונים בקטלוגים "צפנת פענח", ומזוהים כחיבור של סעדיה בן דוד אלעדני, סופר ומעתיק שעבר מתימן לסוריה. בנימין ריצ'לר שיער שמדובר בשמות שונים של אותו מחבר, או שאלעדני ביצע פלגיאט לספרו של אלדמארי, כפי שיתכן שעשה במקרה אחר.[1]
הספר עוסק בענייני אגדה, הלכה, פרשנות, פילוסופיה ואלגוריה. הוא מרבה לצטט מהתלמודים והמדרשים (בעיקר מדרש הגדול, מדרש רבה, ומספריו של הרמב"ם, וכן ממדרש החפץ לזכריה הרופא,[2] מדברי ר' יונה אבן ג'נאח ומ"מאור האפלה" לרבי נתנאל בן ישעיה.[3] כלולים בו מדרשים עתיקים שאבדו, למשל מכילתא דברים.[4] הרב דוד הלוי חמדי נעזר בו בכתיבת "אלוג'יז אלמוגני".[5]
שרד כתב יד שלם יחיד של המדרש, ומספר כתבי יד חלקיים. חלקים מהמדרש הודפסו בכרכי הסדרה "תורה שלמה" של הרב מנחם מנדל כשר. הספר יצא במלואו בשנת ה'תשנ"ח, במכון משנת הרמב"ם, בתרגום ובביאור של הרב יוסף קאפח.