מחלוקת הפנתאיזם
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מחלוקת הפנתאיזם ולעיתים פולמוס שפינוזה (בגרמנית: Pantheismusstreit או Spinozismusstreit או Spinozastreit) הוא כינויה של אחת המחלוקות הפילוסופיות החשובות והמשפיעות ביותר בראשית העת החדשה. בשנות ה-80 של המאה ה-18 התנהל פולמוס סוער בין אינטלקטואלים גרמנים שדנו בתפיסה ה"פנתאיסטית" של ברוך שפינוזה, שנחשבה לכפירה הנוגדת את האמונה הפרוטסטנטית השלטת. הוויכוח התרחב בעקבות מחלוקת אישית בין פרידריך היינריך יעקובי ומשה מנדלסון על הבנתם את אמונותיו של גוטהולד אפרים לסינג. חילוקי הדעות גלשו לזירה הציבורית ב-1785, כשפרסם יעקבי את התכתבותו עם מנדלסון.[1]
בנג'מין קרואו מאוניברסיטת בוסטון טען כי: "המאורות המובילים בשלהי המאה השמונה עשרה ובתחילת המאה התשע עשרה של אנשי הרוח גרמניים, אנשים כמו הרדר, גתה, הגל, שלינג ושליירמאכר, כולם, בדרך זו או אחרת, התעצבו בידי "מחלוקת הפנתאיזם".[2] ולדבריו של מייקל פורסטר "במהלך הרבע האחרון לערך של המאה השמונה-עשרה ולאחר מכן גם לתוך המאה התשע-עשרה שטף גל של נאו-שפינוזאיזם את הפילוסופיה והספרות הגרמנית: בנוסף ללסינג והרדר, נאו-שפינוזאיסטים נוספים כללו את גתה, שלינג, הגל, שליירמאכר, הלדרלין, נובליס ופרידריך שלגל."[3]