משבר המים ברצועת עזה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
משבר המים ברצועת עזה מתייחס להיעדר מי שתייה ולזיהום המים ברצועת עזה[1]. מדי יום עשרות אלפי קוב של שפכים ופסולת מוצקה מוזרמים אל הוואדיות ברצועה. דרך מי התהום הם מגיעים אל הים התיכון סמוך לחוף אשקלון. למשבר המים שבו נתונה הרצועה השלכות סביבתיות ובריאותיות בכמה תחומים עיקריים: זיהום הים והחופים, זיהום נחלים, זיהום מאגרי מים ומי תהום וסכנת הידבקות במחלות[2].
לפי ועידת האו"ם לסחר ופיתוח 95% ממי התהום של עזה אינם ראויים לשתייה. ב-2015 העריכה הוועדה כי ללא נקיטת צעדים עד 2020 לא יהיו בעזה מים ראויים לשתייה[3]. הסיבות המרכזיות לכך הן התשתית הרעועה מאוד של צנרת המים והביוב ברצועה, שאיבת יתר של מי תהום וכמות הכלור הגבוהה שבמים וטיפול לקוי של הרשויות ברצועת עזה. כתוצאה מכך המים מלוחים מאוד והתושבים אינם משתמשים בהם לשתייה אלא לצורך היגיינה וניקיון בלבד[4].
למשבר עלולות להיות השלכות ביטחוניות ומדיניות על מדינת ישראל, בשל מצוקת האוכלוסייה וחוסר היציבות המתלווה לה. השפכים הלא מטופלים גורמים לזיהומי הים, הנחלים ומי התהום בשטחי ישראל הגובלים ברצועת עזה[2].