נדידת מחשבות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
נדידת מחשבות היא מצב שבו תודעתו של אדם מתנתקת מהגירויים החיצוניים של הסביבה הפיזית ומהפעילות בה הוא עוסק ברגע נתון, ובמקומם עוברת לעסוק במחשבות ובדימויים פנימיים, שאינם רלוונטיים למצבו הנוכחי[1][2]. נדידת מחשבות משקפת את היכולת לעסוק בתכנים מנטליים שאינם רלוונטיים לדרישות הסביבה החיצונית המיידית[3].
יכולת זו ליצור ולשמר חוט מחשבה פנימי ללא תלות במציאות החיצונית משחררת את האדם מהמגבלה של תגובה לאירועים סביבתיים בלבד[4], ועל כן יש בה אלמנט של חופש. מאידך, נדידת מחשבות עשויה להיות מזיקה כאשר תוכן המחשבות הופך לשלילי, אובססיבי או פולשני, מה שמוביל לפגיעה בריכוז, בשלוות הנפש וביכולת להשלים משימות, ממש כמו גירויים מסיחים מהסביבה החיצונית[2]. נדידת מחשבות עשויה לשמש גם כמנגנון הגנה[1].
נדידת מחשבות מאפשרת לתודעה לבחון יעדים אישיים ארוכי טווח, מעבר להיבטים המיידיים של הרגע הנוכחי[5]. בנוסף, נדידת מחשבות יכולה גם לתרום ליצירתיות בפתרון בעיות, על ידי הגברת התועלת היצירתית של מרווחי האינקובציה[3].
אף על פי שנדידת מחשבות היא תופעה שכיחה במיוחד[3][6], המודעות להתרחשותה בזמן אמת נוטה להיות נמוכה[3]. למשל, החוויה שבה אדם קורא ספר ופתאום שם לב שמחשבותיו נדדו, מוכרת להרבה אנשים. במקרים אלו, לאחר פרק זמן קצר יחסית (שניות או דקות בודדות), רוב הקוראים שמים לב לנדידת מחשבתם ומחזירים את הקשב שלהם לדפי הספר[7]. המודעות החלקית לנדידת המחשבות יחד עם יתרונותיה וחסרונותיה של תופעה זו, מוסברת על ידי התחרות של חוטי מחשבה פנימיים וחיצוניים על מרחב העבודה המוגבל של המודעות. משך זמן נדידת המחשבות משתנה - הנדידה תימשך ליותר זמן בהיעדר אירועים חיצוניים משמעותיים, אך תיקטע אם תופיע משימה הדורשת חזרה לתפקוד או גירוי חיצוני משמעותי.