נטיית שם
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בבלשנות, נטיית שם[1] (בלעז: Declension) היא שינוי צורת המילה, בדרך כלל כדי לבטא את תפקידה התחבירי במשפט, בדרך של הטיה כלשהי. גזרות עשויות לחול על שמות עצם, כינויי גוף, שמות תואר, תוארי פועל ותוויות כדי לציין מספר (למשל, יחיד, זוגי, רבים), יחסה דקדוקית (למשל נושא או מושא במשפט), מין דקדוקי (למשל זכר או נקבה), ועוד מספר קטגוריות דקדוקיות.
נטיית שם מתרחשת בשפות רבות ברחבי בעולם. היא מאפיין דקדוקי חשוב של משפחות שפות רבות, כמו שפות קצ'ואה, שפות הודו-אירופיות (ביניהן גרמנית, ליטאית, לטבית, רוסית, סנסקריט, לטינית, כורדית ויוונית עתיקה ומודרנית), שפות בנטו (למשל זולו), שפות שמיות (למשל ערבית ועברית), שפות פינו-אוגרית (למשל הונגרית, פינית ואסטונית) ושפות טורקיות (למשל טורקית ואזרית).