נמל תל אביב
הנמל העברי הראשון מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נמל תל אביב הוא נמל על חוף הים התיכון שפעל בשפך הירקון בצפון-מערב תל אביב בשנים 1938–1965 וכונה "הנמל העברי הראשון". הקמת הנמל נחשבה צעד משמעותי בהתפתחות הספנות העברית בתקופת המנדט. כיום משמש מתחם הנמל מתחם בילוי וקניות.
 | |
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום |
 תל אביב-יפו |
| גוף מים |
הים התיכון  |
| קואורדינטות | 32°05′52″N 34°46′23″E |
| פרטים | |
| בעלים | אוצר מפעלי ים |
|
www | |
|
(למפת תל אביב רגילה)   נמל תל אביב  | |
  | |
רקע
הרעיון להקים נמל בתל אביב עלה עוד בראשית שנות ה-30 אך נשלל על ידי השלטונות הבריטים[1], שהעדיפו לחזק את נמל יפו ונמל חיפה[2]. בשנת 1935 הבטיח ברנט ג'אנר להעלות את נושא הקמת נמל בתל אביב בפרלמנט הבריטי[3]. במרץ 1936 דווח בעיתונות על מדידות באזור בו הוקם נמל תל אביב לצורך הקמת נמל במקום[4].
עם תחילת המרד הערבי הגדול ב-19 באפריל 1936, הוכרזה במסגרתו שביתה בנמל יפו. על מנת למנוע את נפילת ענף הפרדסנות, שייצא את תוצרתו דרך נמל יפו ועליו התבססה כלכלת היישוב, הוחלט להקים בתל אביב, "העיר העברית הראשונה", נמל חלופי עברי שיתבסס על עבודה עברית, ולפיכך לא יזדקק לעובדי הנמל הערבים השובתים. זאת על אף התנגדות השלטון הבריטי, אשר ראה בכך כניעה לשביתה הערבית. לבסוף הסכימו הבריטים להקמת מזח בצפונה של תל אביב ובלבד שהמימון לא יבוא מקופת המנדט. מיקומו של הנמל נקבע בצפון העיר, אזור בו שפך הירקון מבקיע את רכס הכורכר. מזח נמל תל אביב נקבע בדיוק במקומו של 'עמוד הברזל' שקבעו במקום רב חובל אריה גרבנוב וחניכי בית הספר הימי זבולון של אגודת יורדי הים זבולון בשנת 1931.
תוכניות להקים נמל המתחרה בנמל יפו החלו כבר עם הקמתה של תל אביב. התוכנית להקמת הנמל בקצה רחוב אלנבי של ימינו לא עלתה בקנה אחד עם תוכנית גדס ולא יצאה לפועל. הנמל הוקם בחצי האי שיוצר שפך הירקון, בצפון-מערב העיר תל אביב.
תחילת פעילותו של הנמל
עם השביתה הערבית ב-1936, ביקשו המוסדות הציוניים רישיון מהממשלה לפרוק מטעני אוניות ליד שפך הירקון. ב-15 במאי נתן הנציב העליון את הרישיון והורה להקים תחנת ביקורת מכס, ועבודות הקמתו של מזח קטן החלו מיד על ידי חברה יהודית.[5]
תיאור של תחילת הפעילות בנמל תל אביב ניתן על ידי ותיקי הפלוגה הימית של הפועל.[6] תיאור מפורט ניתן על ידי יאיר שוחט (עובד הנמל מהקמתו עד סגירתו).[7] עובדי נמל נוספים מוותיקי הפלוגה הימית המתארים את הקמת הנמל הם שמואל טנקוס, מנשה ברוך (נש), שייקה ערמוני, דוד מימון, יעקב ורדי, מכס זילברברג ואהרון אלטמן.
מדברי ותיקי הפלוגה הימית של הפועל עולה התיאור הבא: עם אישור השלטונות הבריטיים להקמת מעגן לפריקת סחורות בתל אביב, הוטל על מרכז הפועל תל אביב בראשות זאב שרף להפעיל את הפלוגה הימית של הפועל בראשות יואל ליפשיץ לצורך תחילת הפעילות. פעולה ראשונה הייתה איתור המיקום המדויק של המעגן בסביבת יריד המזרח אשר חלק מהמבנים שלו היו אמורים לשמש כמחסנים.
בחירת מיקום המעגן נעשתה על ידי כתריאל יפה והאחים עמירם שוחט (מפעילי עלייה ב' אשר נספה בפעולת כ"ג יורדי הסירה) ויאיר שוחט, אשר חיפשו אזור בו המים בקרבת החוף הם מספיק עמוקים לצורך מעבר של סירות עמוסות. מיקום המעגן אושר על ידי רב החובל יוסף פודולי מאגודת זבולון. הוחלט להשתמש באופן זמני בסירות החתירה הכבדות של הפועל עד אשר תירכשנה דוברות במתכונת נמל יפו. בנוסף לסירות החתירה הוחלט להשתמש בסירת המנוע "טרומפלדור" של הפלוגה הימית ומקום עגינתה היה בירקון.
עם קבלת האישור על הקמת המעגן ומידע על מועד הגעת האונייה, אורגנה קבוצת סווארים סלוניקאים מעובדי נמל חיפה והם היו מוכנים להגיע לתל אביב עם הגעת האונייה הראשונה שהגיע בעזרת אלאלוף ספנות שהייתה בבעלות יהודים מסלוניקי.
טקס הפתיחה של נמל תל אביב, 23 בפברואר 1938.
כרזת ברכה של איגוד הספנות העברי לנמל תל אביב. כולל דגל של החברה לשירות ימי עתיד.
בניית הנמל
על מנת להקים את הנמל הוקמה חברת "אוצר מפעלי ים", ומניותיה נרכשו על ידי הציבור היהודי. עבודות הקמת הנמל התבצעו על ידי יהודים יוצאי יוון (בעיקר יוצאי קהילת סלוניקי), אשר להם היה ניסיון רב בעבודות מסוג זה. מזח העץ, שהקמתו נחגגה בפאר רב, התמוטט למחרת היום, אולם מזח מתכת חדש נבנה לאחר חודש.
נמל הקבע נחפר על פי תוכניתו של מהנדס העיר יעקב שיפמן. בניית הנמל הסתיימה בפברואר 1938, עת נפתח נמל הנוסעים. ב-23 בפברואר התקיים טקס פתיחה חגיגי בהשתתפות ראשי היישוב. בניית הנמל העברי הראשון עוררה התרגשות רבה ביישוב, ונחשבה בעיני רבים כצעד נוסף בדרך להקמת מדינה עצמאית. שירים רבים נכתבו לכבוד הנמל (המוכר בהם בימינו הוא "שיר לנמל" של לאה גולדברג המתחיל ב-"למרחקים מפליגות הספינות, אלף ידיים פורקות ובונות, אנו כובשים את החוף והגל, אנו בונים פה נמל"). רבים רכשו מניות בחברת "אוצר מפעלי ים" כהזדהות עם המפעל.
שובר הגלים של הנמל לא נבנה כנהוג לתוך הים אלא נבנה במקביל לקו החוף, והמעגן נחפר בקרקע פרטית ביבשה בחוף הים מזרחית לקו המים. מצורת הבניה היה ברור שהנמל יהיה קטן ולא נמל עמוק מים, כך שאוניות לא יכלו להיכנס לתוכו אלא לעגון בקרבתו.
הפעלת הנמל
בעת פתיחתו היה קרוי הנמל בשם: שער ציון, משום שממנו הגיעו גם ספינות של עולים חדשים. כיום הרחוב הראשי שהוביל אל הכניסה הראשית של הנמל קרוי בשם: רחוב שער ציון.
האוניות עגנו מחוץ לנמל, עבודות הפריקה והטעינה נעשו לדוברות שהוכנסו ל"בריכת הנמל" בעזרת ספינות גרר קטנות, אורכה של "בריכת הנמל" הוא כ-225 מטר ורוחבה הוא כ-63 מטר. נוסעים ועולים חדשים הורדו מן האוניות בלב ים לסירות קטנות, "לאנץ'" בשפת הנמל, ובאנגלית "(Launch (boat" ואלה יצאו ונכנסו לבריכת הנמל.
החברה לשירות ימי עתיד צוינה לשבח על ידי מנהל הנמל הראשון זאב הים (רב חובל), על כך שאוניות החברה ביקרו בקביעות בנמל החדש. בשנה הראשונה לקיומו ביקרו אוניות החברה בנמל תל אביב 62 פעמים. ”נאמנות זאת של "עתיד" לנמלנו הצעיר בתנאים רחוקים מנוחות וקרובים להפסד תרמה רבות לביסוסו של הנמל.”[8]
עם הזמן צורפו לסווארים הסלוניקאים פועלים ומתנדבים מהאזור. ביניהם היו חברי הפלוגה הימית של הפועל וחברי אגודת זבולון.
מנהל הנמל הראשון היה זאב הים ומנהל התפעול הראשון היה רב החובל יוסף פודולי מאגודת זבולון.
במאי 1936 הוקם מזח קטן וביום 19 במאי 1936 הגיעה לחוף תל אביב האונייה היוגוסלבית צ'טוורטי אשר הביאה מטען של שקי מלט שמשקל כל אחד מהם כ־25 ק"ג. הסירות אשר שימשו להעברת המטענים היו "נחשון" ו"עמל" של הפלוגה הימית ועוד סירה של אגודת זבולון. יום פריקת המלט בחוף תל אביב מתואר על ידי יוסי גולדברג באתר האנציקלופדיה העירונית של עיריית תל אביב.[9] ראש העירייה מאיר דיזנגוף נשא דברים ובסיומו של הטקס הועבר שק מלט אחד למשמורת במוזיאון תל אביב.
עם סיום השביתה הכללית הערבית באוקטובר 1936, היו סוחרים יהודים שטענו כי יש לשוב ולהשתמש בנמל יפו, אולם בן-גוריון העדיף את השיקולים הלאומיים על פני הכלכליים והמזח הפך לקבוע. עובדי נמל יפו הערבים פרסמו לאחר תום השביתה הצהרה בה תקפו את ממשלת המנדט על כך שאשרה את הקמת המזח בתל אביב ועל ידי כך "נישלה 2,000 משפחות ערביות מפרנסתן". ההצהרה ביקרה גם את ההנהגה הערבית ונשאל בה: "מהן ההכנות שנעשו בידי המנהיגים הנעלים, אשר תבעו מאתנו להתמיד בשביתה עד הסוף כדי להביא עלינו את העונש החמור הזה?".
מאז תום השביתה הערבית, הפעיל הוועד הערבי העליון לחץ מתמיד על הממשלה לבטל את הרישיון להפעלת המזח, אולם נכשל בכך ונאלץ להסתפק בקריאה לסוחרים הערבים להשתמש בנמל יפו בלבד ולהחרים את נמל חיפה כדי לפצות את נמל יפו על ההפסדים שנגרמו לו.[5]
ב-23 בפברואר 1938 הנמל נפתח רשמית.
בתקופת מלחמת העולם השנייה היה הנמל בסיס צבאי עבור הצבא הבריטי. בתקופת מלחמת העצמאות שימש כנמל האספקה הראשי של מדינת ישראל. מאחר שנמל חיפה נותר בשליטה בריטית.
האונייה הנורווגית "פולוכס" שנתקעה לאחר סערה מול חופי תל אביב ב-22 בפברואר 1934, בטרם נחפר הנמל במקום
נמל תל אביב בזמן שלב החפירה הראשון. מימין פתח היציאה למעגן האוניות
נמל תל אביב בשנים הראשונות להקמתו
נמל תל אביב, מתוך סדרת תצלומי אוויר של זולטן קלוגר, 1938-1937
אבן היסוד של יריד המזרח אותה הניח סיר ארתור ווקופ בשנת ה'תרצ"ג
לאחר הקמת המדינה
לאחר הקמת מדינת ישראל המשיך לפעול באופן רגיל. בשנותיה הראשונות של ישראל הועלו תוכניות להמשיך ולפתח את הנמל כנמל ראשי נוסף לצד נמל חיפה. התוכניות נגנזו מפני שהתברר כי לא היה די שטח בעורף הנמל (שהיה כבר בנוי) לצורך הרחבתו, ושמסובך להעביר מסילת ברזל ודרכים רחבות לנמל דרך שטח העיר. לפיכך הוחלט באמצע שנות החמישים לבנות נמל חדש בשפך נחל לכיש, לימים נמל אשדוד. בינתיים, שימש נמל תל אביב להבאת סחורות שונות, בהן נפט ומזוט, לתחנת הכוח רדינג.[10]
עבודות הפריקה והטעינה הופסקו ב-3 בנובמבר 1965 הן בנמל תל אביב והן בנמל יפו, בעקבות פתיחתו של נמל אשדוד. האונייה האחרונה עגנה בנמל תל אביב ביום 25 באוקטובר 1965. שטחו של הנמל בתל אביב נזנח והפך למוקד של זנות ושל סמים וחלק מן המבנים שבו נהרסו בחלקם או הפכו ל"מחסנים" עבור כלי בית וקרמיקה.[11] לאחר סגירתו שימש הנמל כשטח של מחסנים ובתי מלאכה. במלחמת יום הכיפורים הועברו הדוברות של הנמל לחזית הדרום, ושימשו לצליחת תעלת סואץ, ואחר כך כבסיס לגשר היבשתי שבנה חיל ההנדסה בתעלה. באמצע שנות התשעים הוחלט בעיריית תל אביב ובחברת אוצר מפעלי ים להפוך את הנמל למתחם מסחר תיירות ופנאי, והמתחם הותאם לשימושים אלה.
שיקום הנמל כמתחם בילוי
בשנת 1988 החלו זוג האדריכלים יעקב יער ואורה יער יחד עם אדריכלית הנוף לאה רובננקו עובדים על תוכנית לשיקום ופיתוח הנמל כמתחם בילוי ותעסוקה.[12] אולם שנה אחר כך נמכר חלק משטח הנמל, שהיה בבעלות "החברה לפיתוח תל אביב", לאנשי העסקים יעקב נמרודי וגד זאבי שביקשו לבנות במקום.[13] הסוכנות היהודית שהייתה בעל מניות ב "חברה לפיתוח תל אביב" יחד עם עיריית תל אביב, התנגדה למכירת החברה בלי שנערך מכרז פומבי[14] וקידום תוכנית המתאר לאזור התעכב במשך שנים רבות.
במהלך שנות ה-90 נעשה ניסיון ראשון בתהליך שיקום הנמל כאשר החלו לשפץ חלקים מן המתחם ולנסות לחבר את טיילת תל אביב אל תוך המתחם ביחד עם הקמתם של מתחמי בידור במתחם. בשנת 2001 החלה חברת אוצר מפעלי ים בפרויקט שיקום נמל תל אביב, הכולל השקעה בשיקום המבנים ובשיקום התשתיות כחלק מהפיכתו של הנמל למתחם תרבות בילוי ופנאי הפתוח לציבור הרחב. מטרתו העיקרית של הפרויקט הייתה שדרוג המרחב והנוף הציבורי, החזרת נמל תל אביב לידי הציבור והפיכתו למתחם תרבות ובילוי. במהלך שנות ה-2000 נעשו במתחם שיפוצים נרחבים ושוקמו מבנים, בין היתר הוקם במקום גם שוק הנמל.
נמל תל אביב בלילה, 20 בספטמבר 2014.
שוק האיכרים בנמל תל אביב, 22 ביוני 2017.
מיצב בנמל תל אביב.
כתובת כניסה בנמל תל אביב.
בשנת 1935 הוקם מגדלור נמל תל אביב הוקם בצידו השני של נחל הירקון בסמוך אל תחנת הכוח רדינג על ידי הבריטים ומתחתיו נחשף תל ארכאולוגי בשם: "תל כודאדי". המגדלור הפסיק לפעול בשנת 1965 עם פתיחתו של נמל אשדוד ובמשך שנים רבות עמד נטוש ומוזנח. בשנת 2011 החל לעבור תהליך שיקום ושיפוץ שנמשך במשך שנתיים.
במסגרת פרויקט שיקום הנמל הוכרזה תחרות אדריכלים במסגרתה הוצגו הצעות לפיתוח המרחב הציבורי בנמל. במסגרת התוכנית הזוכה, שהוצגה על ידי משרד האדריכלים מייזיליץ-כסיף בשיתוף עם האדריכלית גלילה יבין, נבנו טיילות עץ ייחודיות (בשטח כולל של למעלה מ-20 אלף מ"ר), תוכננו פינות ישיבה והצללה ושוקמו שטחי החניה (כאשר אלה נבנו כך שיוכלו לארח שווקים וירידים).
בנמל פועלים למעלה מ-60 עסקים מתחומי האוכל, אופנה, בריאות ותקשורת, אולמות אירועים וכנסים, מועדונים וחנויות. בין העסקים הללו פעלה תחנת הרדיו האזורית "רדיו תל אביב". בנמל פועל שוק איכרים פתוח. הרחוב הראשי במתחם הנמל קרוי בשם: "רחוב נמל תל אביב".
החל משנת 2012 מדי חצי שנה מתקיים מופע "קולות חדשים" ביוזמת רובי ראובני ואנשי האנגר 13.
הנמל בשנת 1950 לערך
הנמל יחד עם יריד המזרח בשנות ה-30, קפה גלינה ברקע
האונייה צ'טבורטי בפריקתה מול חוף תל אביב, מאורעות 1936
מכסה לבריכת תשתיות הנושא את חותמת הנמל ההיסטורית משנת 1936. מכסה זה שוחזר כחלק מחגיגות ה-70 לנמל תל אביב בשנת 2006 על ידי 'אוצר מפעלי ים' כחלק משיקום תשתיות הנמל
עבודת דוברות בנמל תל אביב 1952.
כתובת "שיר לנמל", של לאה גולדברג בכניסה לנמל תל אביב
הכניסה לנמל
המבנה המעוגל של חברת מספרו בכניסה לנמל ת"א (1939).
הטיילת בנמל
העגורן המשופץ של הנמל
מזח הנמל כיום
הטיילת בנמל תל אביב, 2013
.jpg)
- דב לוצקי (עורך), כ"ה לנמל תל אביב, הוצאת אוצר מפעלי ים, 1961.
- עופר רגב, טיול קטן בעיר גדולה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור
- זאב הים (רב חובל), נתיבי ים הוצאת מלוא בע"ם בשיתוף החבל הימי לישראל, 1972, עמ' 60.
- יצחק אייזיק הלוי הרצוג נמל תל אביב - שער לשבי ציון בתוך "ישראל והים - אסופה", הוצאת ספרים מ ניומן בע"מ עמ'248–249.
- דניאלה רן, בין ספינה לרציף' תולדות לשכת הספנות הישראלית 1982-1932, פרדס הוצאה לאור, 2008, עמ' 16–19, 28, 42, 44, 48, 52, 54, 63-62, 81, 97-95, 104, 106, 134, 158-157, 160, 166, 175, 192, 198.
- דוד רמז צער גידול נמלים בתוך ישראל והים - אסופה, הוצאת ספרים מ ניומן בע"מ עמ' 255–257.
- שמשון בובר, ליקט וערך "הימיה" – אסופת סיפורים על שנות חיינו היפות ביותר בפלוגה הימית של הפועל, דפוס אפעל, 2004. ומתוכו יאיר שוחט "זכרונות על הקמת נמל תלאביב" עמ' 29-28.
- הלל ירקוני הים האנייה ועם ישראל, הוצאת פרדס הוצא לאור, 2009, עמ' 275–277.
נמל תל-אביב (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
אתר האינטרנט הרשמי של נמל תל אביב- אתר נמל תל אביב
- י פישמן, נמל תל־אביב בהתהוותו, ידיעות עיריית תל אביב, 15 ביוני 1936
- סיור בנמל תל אביב - באתר הטיולים "טבע ונופים בישראל"
חיים ויצמן מבקר בנמל תל אביב, 1936, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים- נמל תל אביב חוגג שנה, יומני כרמל מאי 1937
- הנציב העליון, ארתור ווקופ מבקר בנמל תל אביב, יומני כרמל, אוגוסט 1937 (התחלה 4:32)
- רכב ראשון נפרק בנמל תל אביב, 1937, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- פתיחת נמל תל אביב להורדת נוסעים ראשונה, 1938, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- משיקים סירת מנוע בנמל תל אביב, 1938, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- יצוא חביות מיץ הדר דרך נמל תל אביב, 1939, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- נמל תל אביב מתרחב, יומני כרמל נובמבר 1951 (התחלה 2:01)
- קרן מטרני, עדי סלע וינר, חצי האי הירקוני - סקר תיעוד מתחמי - נמל תל אביב ומחסני שפך הירקון, פברואר 2017
ענת ג'ורג'י, "יש פה עסקים שמושקעים במיליונים וחוששים ממה שקורה": למה נמל תל אביב לא חוזר לעצמו?, באתר TheMarker, 14 ביולי 2023- הקמת נמל תל אביב בארכיון שיכון ובינוי (סולל בונה)
- החשיבות ההיסטורית של נמל תל אביב במלחמת העצמאות, באתר ההעפלה והרכש
סיורים וירטואליים
- סיור וירטואלי בנמל - כניסה דרומית(הקישור אינו פעיל)
- סיור בשובר הגלים(הקישור אינו פעיל)
- סיור על השובר החיצוני(הקישור אינו פעיל)
היסטוריה
- פתיחת נמל תל אביב באתר העירייה
- שמעון שטרן, נמל תל-אביב – אפיזודה בתולדות היישוב, קתדרה 25, ספטמבר 1982, עמ' 134-113
- אלבום נמל תל אביב מתוך הארכיון ע"ש אבא חושי, האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
- יוסי גולדברג, נמל תל אביב, באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"
- ידיעות עיתונאיות היסטוריות על נמל תל אביב באתר: "שפת הים" - ים וספנות בעיתוני ההשכלה, התחייה והיישוב, 1948-1856.
ספרות ושירה
- זיוה שמיר, הנמל העברי הראשון והשירה העברית (בכתיבתם של לאה גולדברג ונתן אלתרמן), אתר מב"ע, פברואר 2024
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
