נשיכה
התנהגות זואולוגית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
נשיכה היא התנהגות שכיחה של בעלי חיים הכוללת סגירה פעילה ומהירה של הלסת סביב אובייקט. התנהגות זו נפוצה אצל בעלי חיים בעלי שיניים כגון יונקים, זוחלים, דו חיים ודגים, אך יכולה להתקיים אצל פרוקי רגליים ואצל מספר תולעים ורכיכות. נשיכה נוצרת כאשר שרירי הלעיסה מתכווצים ויוצרים כוח שסוגר במהירות את הלסת ומניע את השיניים העליונות והתחתונות זו כלפי זו.[1]
נשיכה משחקת תפקיד מרכזי בחייהם של רוב המאקרו-אורגניזמים. היא מספקת להם את היכולת לחפש מזון, לטרוף, לאכול, להילחם, להגן על צאצאים ועוד. נשיכה יכולה להיחשב כסוג של תוקפנות לצורך ציד או הגנה על טריטוריה, אבל יכולה לשמש גם לצורך פעילות שגרתית של בעל חיים כשהוא אוכל, נושא חפצים, מרכך מזון לצאצאים, מסיר טפילים או חפצים זרים (למשל זרעי צמחים) מהגוף, וגם לצורך טיפוח.
נשיכות של בעלי חיים גורמות לרוב לפציעות חמורות, ועשויות לגרום לעוויתות, לשברים, לדימום, לזיהומים, ובמקרים מסוימים גם למוות.[2] בחברות אנושיות מודרניות, נשיכות כלבים הן הסוג הנפוץ ביותר של נשיכות, כאשר ילדים הם הקורבנות הננשכים ביותר והפנים הם אזור הנשיכה הנפוץ ביותר.[3] מינים אחרים שיכולים לנשוך בני אדם הם בדרך כלל חיות עירוניות אגרסיביות כגון חתולי רחוב, קופים, עכבישים ונחשים; טפילים כגון עטלפי ערפד ומוצצי דם (למשל יתושים, פרעושים, כינים, פשפשים וקרציות, שה"נשיכה" שלהם באה לידי ביטוי בניקוב העור באמצעות עוקץ); או טורפים כמו זאבים, דובים, תנינים ודגים טורפים (למשל כרישים, ברקודות ופיראניות).