סונאטת קרויצר (בטהובן)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
את הסונאטה לכינור מס' 9 בלה מז'ור, המוכרת בשם סונאטת קרויצר, הוציא בטהובן לאור כאופוס 47 שלו. הוא ידוע בתפקיד הכינור התובעני שלה, באורכה יוצא הדופן (ביצוע טיפוסי נמשך קצת פחות מ-40 דקות) וקשת הרגשות שהיא מקיפה; הפרק הראשון סוער ברובו, השני מהורהר והשלישי תוסס ומלא עליצות.
הסונאטה הוקדשה במקורה לג'ורג' ברידג'טוור, כנר שמוצאו מעורב, מפולין ומאיי הודו המערבית, שניגן אותה יחד עם בטהובן בביצוע הבכורה בשנת 1803, בקונצרט שחרית בשעה 8:00 בבוקר. ואולם, המחקר מלמד, שאחרי הקונצרט, כשהשניים שתו בצוותא, השמיץ ברידג'טוור אישה, שבטהובן אהב והוקיר. זועם, הסיר בטהובן את ההקדשה, "Sonata mulattica composta per il mulatto Brischdauer", ("סונאטה מולאטית שחוברה למען המולאט ברישדאוור") מן היצירה והקדיש אותה תחת זאת לרודולף קרויצר, שנחשב לכנר המעולה ביותר בימים ההם.[1]מכל מקום, קרויצר לא ניגן מעולם את הסונאטה, שאותה חשב לבלתי ניתנת לנגינה, אם כי שמו נקשר בה מאז ועד היום.[2]