סורת אל-בקרה
הסורה ה-2 בקוראן / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סורת אל-בקרה (בערבית: سورة البقرة; בעברית: סורת הפרה), היא הסורה השנייה בספר הקוראן וגם הארוכה ביותר בו. היא כוללת 286 פסוקים (אַיַא֫ת). בדומה לשמות של סורות האחרות, אין השם מעיד על תוכנה הכולל, הסורה עוסקת במכלול נושאים.
שמה ניתן לה בשל הסיפור המופיע בה בפסוקים 67 עד 73. בהם מודגשת עיקשותם של בני ישראל במדבר במגעם מול משה. כאשר דורש משה מבני ישראל, להקריב קורבן לאל והם במקום לציית כביכול[1] מקשים עליו בשאלות ובהתנגדויות
ובאמור משה אל עמו: 'הנה ציווכם אלוהים לזבוח פרה'...ויאמרו: 'קרא לנו אל אלוהיך ובאר לנו משפטה' ויאמר 'כה אמר לא זקנה הפרה ולא בכרה כי בינונית תהיה..' ויאמרו: 'קרא לנו אל אלוהיך ובאר לנו מה מראה'...
— פרשת הפרה, תרגום יוסף יואל ריבלין[2]
קטע מתוך סורת אל-בקרה, סורת הפרה | |
שם מתורגם | סורת הפרה |
---|---|
מספר הסורה | 2 |
מספר פסוקים | 286 |
לפי האמונה האסלאמית הקוראן ניתן למוחמד, פסוקים-פסוקים לאורך תקופה של עשרים ושתיים שנים במקומות שונים. מי שהעביר אליו את הפסוקים היה המלאך ג'יבריל (جبريل) - המזוהה בדרך-כלל עם המלאך גבריאל. סורה זו הורדה במדינה ומקומה בקוראן מיד לאחר סורת אל-פאתחה. החלק הראשון שלה נכתב לפי האמונה המוסלמית בשנתיים הראשונות לשבתו של מוחמד במדינה. החלק השני שכולל חוקים, נכתב גם הוא במדינה מאוחר יותר ואילו החלק האחרון פסוקים 284–286 ניתנו לפי האמונה למוחמד עוד בשבתו במכה[3]. הפסוק הפותח בסורת אל בקרה ("הספר הזה אשר אין בו דופי, הוא קו הישר לצדיקים"[4]) מהווה מענה ישיר לפסוק 6 בסורה הקודמת "הורנו בדרך המישרים ארחותיהם"[4].