סינגור עצמי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סינגור עצמי הוא היכולת של האדם לדבר או לפעול בעד עצמו, לעמוד על מימוש זכויותיו כאדם, להחליט מה טוב עבורו ולקבל אחריות על החלטותיו.[1]
פעולה זו מתבצעת על ידי הפרט או הקבוצה למען עצמם ומציגה את הצרכים והבעיות כפי שהפרט או הקבוצה חווים אותם. העיקרון המנחה של סנגור עצמי הוא לאפשר לאדם לקבל החלטות הנוגעות לחייו במטרה להיות עצמאי יותר.[2]
אחד האמצעים שניתן לממש בפועל באמצעותם את עקרון הסנגור העצמי, הוא שיתוף מקבלי השירות בתהליכי קבלת החלטות. כך למשל, בשלושים השנים האחרונות יש מגמה הולכת וגוברת במדינות שונות, ובהן ישראל, של שיתוף מקבלי השירות בתהליכים מערכתיים בתחום השירותים החברתיים — בעיצוב המדיניות המנחה בהם, בתכנונם ובהספקתם.[3]