פקודת הראיות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 היא החוק המסדיר את קבלתן של ראיות במערכת המשפט בישראל (בית משפט לענייני משפחה,[1] בית משפט לעניינים מינהליים,[2] בית משפט לתביעות קטנות,[3] בית הדין לענייני מים[4] ובית הדין לעבודה[5] הוסמכו לדון בדיון אזרחי גם שלא לפי דיני הראיות הרגילים; בתי דין דתיים דנים לפי דיני ראיות שבדין הדתי.).
בראש הדרכים להבאת ראיות נמצאת עדות של עד המעיד במהלך המשפט, והפקודה מונה דרכים נוספות להבאת ראיות.