שדה הקרב המשולב
דוקטורינה צבאית הדוגלת בהפעלה של כוחות מזרועות צבאיות שונות במקביל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שדה הקרב המשולב (באנגלית: Joint Warfare או Combined Arms) הוא הכינוי לטקטיקה קרבית אשר משלבת כוחות מזרועות, חילות ויחידות שונות בכוחות המזוינים של המדינה להשגת תוצאה אופטימלית בשדה הקרב. שיטה זו מאפשרת לנצל את היתרונות היחסיים של כל מרכיב, כאשר במבחן התוצאה השלם הוא גדול מסכום חלקיו.
דוקטרינה זו של אחדות המאמץ הלאומי פירושה שהעוסקים בקרב המשולב חייבים להכיר בחשיבותו של התהליך הבין-ארגוני, בין-זרועי ובין-חילי כולל סדרי העדיפויות, היכולות והמשאבים של סוכנויות אחרות שאינן משולבות בתכנון הצבאי.
מחלקת ההגנה של ארצות הברית כוללת את המרכיבים הבאים בדוקטרינה שלה: פיקוד ושליטה, מודיעין, כוח אש, תנועה ותמרון, הגנה ולוגיסטיקה. נאט"ו מוסיפה גם שיתוף פעולה צבאי-אזרחי[1].
שילוב כוחות זה מקובל עוד מהעת העתיקה והגיע לשיאו בצבא הרומי. בעת החדשה בלט במיוחד בצבא הגרמני בשתי מלחמות העולם ובמיוחד בטקטיקת הבליצקריג שהגרמנים הפעילו בהצלחה עד אמצע מלחמת העולם השנייה. בהמשך, הקרב המשולב הפך לסימן הכר של הצבאות המודרניים בעת המלחמה הקרה ואחריה. טקטיקה זו נמצאת בשימוש נרחב גם בצה"ל כך למשל, בכל גדוד שריון יש פלוגת חי"ר (מסייעת)[2].