שנת השא
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שנת השא היא אחת מארבעה עשר סוגי השנים בלוח העברי הקבוע. שנה מסוג השא היא שנה המתחילה ביום חמישי (ה), היא שלמה (ש) ועל כן יש 30 ימים גם בחשוון וגם בכסלו, וחג הפסח חל ביום ראשון (א). שנה מסוג השא היא שנה פשוטה (לא שנה מעוברת) ואורכה 355 ימים שבהם 51 שבתות.
שנת השא מתרחשת בשנים פשוטות בהן מולד הלבנה הממוצע של חודש תשרי חל ביום חמישי בין 9 שעות ו-204 חלקים (3:11:20 בשעון המקומי בירושלים, 2:50:23 בשעון חורף ישראל) ל-18 שעות (12:00 בשעון המקומי בירושלים, 11:39 בשעון חורף ישראל). טווח קצר זה הוא הסיבה ששנת השא היא הנדירה ביותר בלוח העברי והיא מתרחשת בערך ב-3.31% מהשנים[1]. היא הקביעות היחידה שלעולם לא חוזרת על עצמה בתוך פחות משבע שנים ולעיתים חולפות 70 שנה רצופות שאין ביניהן שנת השא (כמו שהיה מה'תרס"ג עד ה'תשל"ד).
בין השנים ה'ת"ש-ה'תת"ן חלה קביעות זו בשנים: ה'תשל"ד, ה'תשנ"ד, ה'תשפ"ה, ה'תת"ה.