תסמונת התשישות הכרונית
תסמונת / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תסמונת התשישות הכרונית (באנגלית: CFS - Chronic Fatigue Syndrome) הידועה גם כאנצפלומיאליטיס מיאלגית (ME - Myalgic Encephalomyelitis) היא תסמונת מורכבת המתאפיינת בתשישות ממושכת שאינה חולפת לאחר מנוחה, והחמרה של סימפטומים לאחר מאמץ יתר גופני או מנטלי. עקב מאפיין זה הציעה ב-2015 האקדמיה הלאומית לרפואה את השם "systemic exertion intolerance disease" או SEID ("מחלת אי-סבילות מערכתית למאמץ")[1], בין היתר כדי להבהיר כי מדובר במחלה רפואית ולא בהפרעה פסיכיאטרית או פסיכולוגית.[2] בעבר הייתה ידועה גם בשמות CFIDS - Chronic Fatigue and Immune Disfunction Syndrome ו-PVFS — Post-viral Fatigue Syndrome.
תחום | נוירולוגיה |
---|---|
גורם | Human herpesvirus 7, Human herpesvirus 6, Borna disease virus, incognita, וירוס אפשטיין בר |
תסמינים | post-exertional malaise, כאבי מפרקים, כאב גרון, elevated tumor necrosis factor, elevated interleukin-2, elevated interleukin-4, קשר לימפה, elevated transforming growth factor-β, כאבי שרירים, night sweats, כאב ראש, כאב כרוני מפושט, ערפול מוחי, צמרמורת, elevated c-reactive protein |
טיפול |
|
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | article/235980 |
DiseasesDB | 1645 |
MeSH | D015673 |
MedlinePlus | 001244 |
סיווגים | |
ICD-10 | G93.3 |
תסמינים נוספים הנפוצים במחלה הם החמרה של סמפטומים בזמן ישיבה או עמידה, כאבים, בעיות קוגניטיביות, הפרעות שינה, ורגישות לאור וקולות.[3] במחלה מעורבים שינויים נוירולוגיים, אימונולוגיים, אנדוקריניים ומטבוליים. הגורם לתסמונת אינו ידוע, ואין לה טיפול או תרופה שהוכחו כיעילים.
ידוע כי נשים נוטות ללקות בתסמונת זו באחוז גבוה יותר מאשר גברים. היא עשויה להתפרץ בגילאים שונים, כולל בילדים.
התסמונת נפוצה ביותר בגילאים 40–60.[4] אין אפיון סוציו-אקונומי ללוקים בתסמונת, והכינוי שלה בעבר, 'מחלת היאפים', נתגלה כבלתי מבוסס.